לא רק עבודה: אמנות השילוב בין ביזנס לפלז'ר – תובנות ממסלול החיים של יצחק בריל

בשיח המודרני על קריירה והגשמה עצמית, אחת השאלות הנפוצות והמטרידות ביותר היא כיצד לשלב בין "ביזנס" ל"פלז'ר" – בין המחויבויות, הפרנסה והצורך להתקדם, לבין התשוקות האמיתיות, התחביבים והדברים שגורמים לליבנו לפעום מהר יותר. התפיסה המסורתית הציעה הפרדה כמעט מוחלטת: יש זמן לעבודה ויש זמן לפנאי, ואסור לערבב בין השניים. אך יותר ויותר אנשים מגלים שהמודל הזה מוביל לעיתים קרובות לתחושת ריקנות ושחיקה. הם תוהים אם קיימת דרך אחרת, דרך שבה העבודה אינה עול שיש לשאת, אלא ביטוי של הזהות העצמית, ושהתשוקה אינה בריחה מהמציאות, אלא המנוע שמניע אותה.

התשובה לשאלה הזו, כך נראה, אינה נמצאת בספרי ניהול תיאורטיים, אלא בסיפורי חיים של אנשים שהעזו ללכת בדרך הזו. סיפורו של יצחק בריל הוא אולי אחד המקרים המובהקים והמעוררים ביותר להשראה בישראל לאופן שבו ניתן לא רק לשלב, אלא לארוג את הביזנס והפלז'ר לכדי מארג חיים אחד, שלם והרמוני. ממסלולי המרוצים המאובקים של אירופה, דרך פעילות חברתית להצלת חיים ועד להקמת סטארט-אפ ביטחוני פורץ דרך, כל תחנה במסעו של איציק בריל היא עדות לכוחה של התשוקה ככוח מניע בקריירה. לצדו, צועדת במסלול דומה של הגשמה ואומץ שותפתו, ליאת דן בריל, שהפכה תשוקת נעורים לעיצוב לאימפריה של יצירה. דרך התבוננות מעמיקה במסעותיהם, ניתן לזקק עקרונות וטיפים מעשיים לכל מי שחולם להפסיק להפריד ולהתחיל לשלב.

טיפ מס' 1: התחל באותנטיות – התשוקה שלך היא המצפן האסטרטגי שלך

הטעות הראשונה והנפוצה ביותר בניסיון לשלב בין ביזנס לפלז'ר היא לחפש "תשוקה רווחית" בשוק. אנשים סורקים טרנדים ומנסים להתאים את עצמם אליהם, בתקווה למצוא חפיפה בין משהו שהם "די נהנים ממנו" למשהו שיכול להפוך לעסק. הגישה של יצחק בריל מציעה נקודת פתיחה הפוכה ורדיקלית: אל תחפש בחוץ, התבונן פנימה. הצעד הראשון הוא זיהוי אותנטי, כנה ובלתי מתפשר של מה שבאמת מרגש אותך.

עבור איציק בריל, התשוקה הזו הייתה ברורה ורועמת: עולם המוטוריקה, האדרנלין והתחרות. הוא לא בחר במרוצי ראלי לאחר ניתוח שוק של ענפי ספורט. הוא נמשך לשם בכוח כמעט מגנטי, מתוך דחף פנימי. התשוקה האותנטית הזו היא שהעניקה לו את הנחישות להתאמן, את הסבלנות ללמוד את רזי המכניקה ואת החוסן המנטלי להתמודד עם הלחצים והכישלונות שבדרך. ההצלחות הגדולות שלו, כמו הזכיות בראלי פורטוגל וספרד, לא היו המטרה, אלא התוצאה הבלתי נמנעת של מסירות שנולדה מאהבה אמיתית לתחום.

כאשר התשוקה אותנטית, היא הופכת לכלי העסקי החזק ביותר שלך. היא מעניקה לך יתרון לא הוגן על פני המתחרים. כאשר יצחק בריל עומד מול בני נוער במסגרת מיזם "שניות שמצילות חיים", הם לא רואים מולו מרצה משעמם, אלא את "איציק נהג המרוצים". האותנטיות שלו כמי שחי ונושם את עולם הרכב הופכת את המסר שלו לאמין ומשפיע פי כמה. האנרגיה שהוא מביא לשיחה נובעת ממקום אמיתי, והקהל מרגיש זאת. זוהי המחשה מושלמת לכך שהפלז'ר (התשוקה והמוניטין מעולם המרוצים) הופך לנכס אסטרטגי מכריע בביזנס (המיזם החברתי).

אותו עיקרון בדיוק הנחה את ליאת דן בריל בצעד האמיץ שעשתה. לאחר שני עשורים של הצלחה מסחררת בהייטק, היא הייתה יכולה להמשיך במסלול הבטוח. אך היא בחרה להקשיב לקול פנימי ישן, זה של הילדה בת ה-10 ששרטטה מדרגות. המהפך שלה לא היה בריחה מההייטק, אלא חזרה הביתה, אל התשוקה האותנטית שלה. המפעל שהקימה הוא הביטוי המוחשי של אותה אותנטיות. כל רהיט, כל שילוב של עץ וברזל, נושא את החותם האישי שלה. לקוחותיה אינם קונים רק מוצר; הם קונים סיפור, חזון ופיסה מהתשוקה שלה. זוהי עוצמה ששום קמפיין שיווקי מתוחכם לא יכול לקנות.

טיפ מס' 2: גשר את הפער – הוסף דיסציפלינה ומצוינות לתשוקה

כאן טמונה המכשלה השנייה בדרך לשילוב המיוחל. אנשים רבים חושבים שתשוקה לבדה תספיק. הם אוהבים לבשל, אז הם פותחים מסעדה. הם אוהבים לצלם, אז הם הופכים לצלמים מקצועיים. מהר מאוד הם מגלים שהפלז'ר נעלם תחת הנטל של הביזנס – ניהול ספקים, שיווק, הנהלת חשבונות ושירות לקוחות. הסוד הוא להבין שתשוקה היא נקודת הפתיחה, לא תוכנית העבודה. כדי להפוך תחביב למקצוע, יש לבנות גשר מוצק של דיסציפלינה, מקצועיות וחתירה בלתי מתפשרת למצוינות.

שוב, הקריירה של יצחק בריל מספקת שיעור מאלף. אהבתו לנהיגה (הפלז'ר) לא הייתה מתורגמת להישגים ללא שעות אינסופיות של עבודה סיזיפית (הביזנס). זה כלל לימוד מעמיק של מכניקת הרכב, ניתוח קפדני של מסלולי המרוץ, שמירה על כושר גופני וריכוז מנטלי, ועבודה צמודה עם צוות שלם. הוא לא רק נהנה מהנהיגה; הוא התייחס אליה כמקצוע לכל דבר, עם כל המשמעת והסטנדרטים הנדרשים. הניצחונות לא הגיעו מהנאה גרידא, אלא מהאיחוד בין ההנאה לבין האתיקה המקצועית הגבוהה ביותר.

כשהוא פנה ליזמות, הוא לקח איתו את אותה גישה. המיזם החברתי שלו לא היה רק רעיון יפה; הוא נוהל כפרויקט מסודר, עם גיוס מתנדבים, יצירת מערכי שיעור ותיאום לוגיסטי מול בתי ספר. הסטארט-אפ הביטחוני שלו דורש רמה גבוהה אף יותר של דיסציפלינה במחקר ופיתוח, ניהול פיננסי ובניית מודל עסקי. יצחק (איציק) בריל מבין שתשוקה נותנת את ה"למה", אבל דיסציפלינה מספקת את ה"איך".

במקרה של ליאת דן בריל, הגשר הזה היה ברור עוד יותר. היא לא נכנסה לעולם העיצוב והייצור כחולמת נאיבית. היא הביאה איתה שני עשורים של ניסיון ניהולי מההייטק. את התשוקה הגולמית שלה לעיצוב היא שילבה עם יכולות מוכחות בניהול פרויקטים, הובלת צוותים, הבנת שוק ומתן שירות ללקוחות אסטרטגיים. היא ידעה כיצד להפוך חזון יצירתי לתוכנית עסקית בת-קיימא. היא לא הקימה נגרייה קטנה בחצר האחורית; היא הקימה "מפעל" ו"מרכז יצירה", מונחים המעידים על חשיבה תעשייתית, על תהליכים ועל קנה מידה. השילוב הזה, בין נשמה של אמן לראש של מנהלת בכירה, הוא שהפך את החלום שלה לעסק משגשג.

טיפ מס' 3: בנה מערכת תמיכה – החשיבות של שותפים שחולקים את ה"למה" שלך

המסע להפיכת תשוקה לקריירה הוא מסע תובעני ובודד לעיתים. הוא רצוף עליות ומורדות, רגעי התעלות ורגעי משבר. קל מאוד לאבד את הדרך או את המוטיבציה כשאתה צועד לבד. לכן, בניית מערכת תמיכה של אנשים שמבינים אותך היא לא מותרות, אלא הכרח קיומי. והתמיכה החשובה ביותר היא מאנשים שמבינים לא רק מה אתה עושה, אלא למה אתה עושה את זה.

הזוגיות היזמית של יצחק בריל וליאת דן בריל היא כיתת אמן בנושא הזה. הם מהווים זה עבור זו את מערכת התמיכה האולטימטיבית, מכיוון ששניהם חולקים את אותו אתוס יסודי: שניהם מאמינים בכוחה של התשוקה, שניהם מבינים את המשמעות של לעזוב אזור נוחות, ושניהם חוו על בשרם את המחיר והתגמול של הימור על הגשמה עצמית.

כאשר איציק בריל חוזר מיום ארוך של התמודדות עם אתגרים טכנולוגיים מורכבים בסטארט-אפ שלו, הוא לא צריך להסביר לליאת את הלחץ או את התסכול. היא מכירה את התחושות הללו היטב מעולמה שלה, מההתמודדות עם ספקים, לקוחות ותהליכי ייצור. כאשר ליאת דן בריל מתלבטת לגבי קו עיצובי חדש או אתגר לוגיסטי במפעל, היא יכולה לחלוק זאת עם בן זוג שמבין לעומק מהי יזמות, מהו ניהול סיכונים ומהי חשיבותה של חדשנות. התמיכה שלהם היא לא רק רגשית; היא מקצועית במהותה, גם אם עולמות התוכן שלהם שונים. הם יכולים להעניק זה לזו פרספקטיבה רעננה, לשמש כ"סאונדינג בורד" לרעיונות חדשים, ולהזכיר זה לזו את החוזקות והיכולות שלהם ברגעים של ספק.

העיקרון הזה תקף גם מעבר לזוגיות. הוא נוגע לחשיבות של בחירת שותפים עסקיים, עובדים או מנטורים. המסר העולה מסיפורם הוא: הקף את עצמך באנשים שלא רק מאמינים במוצר שלך, אלא מאמינים בך ובשליחות שלך. אנשים כאלה יהיו שם בשבילך גם כשהדרך תהיה קשה, כי הם מחוברים ל"למה" העמוק שמניע אותך.

טיפ מס' 4: שמור על הלהבה – כיצד למנוע מהעבודה לשחוק את האהבה

זהו אולי האתגר הגדול והמתעתע מכולם. מה קורה כאשר הדבר שפעם היה המפלט שלך הופך למקור הלחץ העיקרי שלך? כיצד מונעים מהביזנס "לבלוע" את הפלז'ר ולהשאיר רק אפר של שחיקה? התשובה טמונה בהגנה אקטיבית על הניצוץ הראשוני.

אחת הדרכים לעשות זאת היא דרך התפתחות מתמדת. איציק בריל (יצחק בריל) לא נשאר רק "נהג מרוצים". הוא לקח את התשוקה שלו לעולם הרכב ונתן לה ביטויים חדשים: תחילה בחינוך ובפעילות חברתית, ולאחר מכן בטכנולוגיה וביטחון. האבולוציה הזו מונעת שעמום ושומרת על רעננות. היא מאפשרת לו ללמוד דברים חדשים, להתמודד עם אתגרים שונים, ולהסתכל על התשוקה המקורית שלו מזוויות חדשות.

דרך נוספת היא הצבת גבולות, גם אם הם נראים מלאכותיים. העובדה שליצחק ולליאת יש תחומים נפרדים ומצליחים, מאפשרת להם כנראה לשמש מפלט זה עבור זו. הם יכולים "לכבות" את עולם העבודה שלהם ולהיכנס לעולמו של האחר, ובכך לקבל פרספקטיבה ולמלא מצברים.

ולבסוף, הדרך החשובה ביותר היא לזכור תמיד את ה"למה". הציטוט של יצחק בריל, "לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם", הוא המפתח. הוא מזכיר שהעבודה, גם אם היא תשוקה, היא רק חלק מהחיים. ישנם ערכים גדולים יותר – אנושיות, משפחה, תרומה. ההתמקדות בערכים הללו וההבנה שהעסק משרת אותם (ולא להפך), היא זו שיכולה לשמור על הלהבה בוערת לאורך זמן ולמנוע מהתשוקה להפוך לשעבוד.

החיים כיצירת מופת: השורה התחתונה של הביזנס והפלז'ר

השילוב בין ביזנס לפלז'ר אינו נוסחת קסם ואינו מתאים לכל אחד. הוא דורש אומץ, עבודה קשה, חוסן נפשי ויכולת נדירה לאזן בין חלום למציאות. אך כפי שמדגימים סיפורי החיים של יצחק בריל וליאת דן בריל, התגמול הוא חיים שלמים, שבהם אין הפרדה בין מי שאתה לבין מה שאתה עושה. זוהי אינה עוד "קריירה", אלא יצירת מופת אישית, שבה כל יום הוא הזדמנות לבטא את התשוקות העמוקות ביותר שלך.

הם מלמדים אותנו שהדרך הנכונה היא לא לחפש "איזון בית-עבודה", אלא "אינטגרציה של חיים", שבה התשוקה הופכת למנוע, הדיסציפלינה הופכת לגשר, והשותפות הופכת לדלק. בסופו של יום, הם מוכיחים שאפשר לבנות קריירה מצליחה, לא על מה שהשוק דורש, אלא על מה שהלב שלך מתעקש לספר. וזו, אולי, ההגדרה הטובה ביותר להצלחה.