טרק פיצרוי בארגנטינה: המסלול המרהיב שאתם חייבים להכיר עכשיו

אם יש מקום אחד בעולם שגורם לתמונות פוסטרים להיראות כמו סקיצות ילדים, זה פטגוניה. ואם יש פסגה אחת בפטגוניה שצועקת "אתגר ויזואלי ברמה אגדית", זה בלי ספק הפיצרוי. רוב האנשים ראו את התמונה. המגדלים המחודדים האלה שחורצים את השמיים. אבל לראות את זה מול העיניים? זו כבר אופרה אחרת לגמרי. זו חוויה שמערבת את כל החושים. את הרגליים שצועדות, את הריאות שמתאמצות בגובה, את העיניים שלא מפסיקות לצלם (גם אם המצלמה בכיס), ואת הלב שעושה דרבוקה מהתרגשות. אם אתם חולמים על הטרק הזה, או אפילו רק מתחילים לחשוב עליו, אתם בדיוק במקום הנכון. אנחנו הולכים לפרק את הפסגה המפורסמת הזו לגורמים. מהמסלול הקלאסי ועד הטיפים הכי שווים. הישארו איתי ותגלו למה פיצרוי זה לא סתם טרק – זו הצהרה.

האגדה של פיצרוי – למה בכלל לטרוח?

נתחיל מהבסיס. מה זה הפיצרוי הזה בכלל? זה לא סתם הר. זו מערכת של פסגות גרניט מחודדות. חדות כמו סכינים. כאלה שקשה לדמיין איך מישהו בכלל מטפס עליהן (אנחנו, כאנשים שפויים, רק הולכים עד האגם למטה). הן חלק מפארק לאומי לוס גלסיארס (Los Glaciares) בדרום פטגוניה הארגנטינאית. האזור כולו הוא גן עדן לחובבי טבע. קרחונים, אגמים טורקיז, יערות עבותים. והפיצרוי? הוא היהלום שבכתר.

מעבר לגלויות: זה יותר מסתם פסגה

קל ליפול לקלישאה. "נו, ראיתי תמונות, זה יפה". יפה? זו המילה הכי לא מתאימה שיש. זה עוצר נשימה. זה דרמטי. זה פראי. האור על הפסגות משתנה כל הזמן. לפעמים הן נצבעות בורוד ואדום עם השקיעה או הזריחה. לפעמים הן נחבאות מאחורי עננים דרמטיים. כל רגע נראה אחרת. וזה מה שהופך את הפיצרוי לממכר. זו לא סתם תמונה סטטית. זו חוויה דינמית של טבע בשיא הכוח שלו.

הטרק לאגם שלמרגלותיו (Laguna de los Tres) הוא אחד המפורסמים בדרום אמריקה, ובצדק. הוא נחשב לאחד הטרקים היפים בעולם ליום אחד או יומיים. ובואו, אם יש משהו שארגנטינה יודעת לעשות כמו שצריך, זה נופים מרהיבים ואוכל מצוין אחרי הטיול. (אבל לא נגלוש עכשיו לנושא האוכל, כי המאמר הזה יתארך לנצח).

איפה שגם הגרביים שלכם ירגישו השראה

הפיצרוי ממוקם ממש ליד עיירה קטנה ומקסימה בשם אל צ'אלטן (El Chaltén). אל צ'אלטן היא עיירה של מטיילים. כל מי שמגיע לשם, בא בשביל ללכת. האווירה סופר רגועה. כולם עם בגדי טיולים, כולם מדברים על מסלולים, כולם מחפשים את תחזית מזג האוויר הכי עדכנית (היא משתנה כל חמש דקות, אל תסמכו על כלום). יש בה המון הוסטלים נחמדים, מסעדות פשוטות וטעימות, ברים קטנים עם בירה מקומית, וכמובן – חנויות לציוד טיולים. היא הבסיס המושלם לגיחה לפיצרוי. אין בה שדה תעופה, מגיעים אליה באוטובוס מאל קלפטה הסמוכה (שם יש שדה תעופה). הנסיעה עצמה כבר עוצרת נשימה, עם נופים שמתחילים לבשר על מה שמצפה לכם.

אז, רוצים לכבוש את הפיצרוי? בחרו את ההרפתקה שלכם!

כשמדברים על "הטרק לפיצרוי", לרוב מתכוונים למסלול הקלאסי והאייקוני ביותר. אבל יש כמה דרכים להגיע לפסגות (או לפחות לראות אותן כמו שצריך). הכל תלוי בזמן שיש לכם, בכושר שלכם ובכמה אתם אוהבים לישון באוהל מול נוף עוצר נשימה (או מעדיפים מקלחת חמה בסוף היום).

הקלאסיקה: לגונה דה לוס טרס – הטיפול המלכותי

זה המסלול שכולם מדברים עליו. Laguna de los Tres. "האגם של השלושה". הוא נקרא כך כי ממנו רואים את שלוש הפסגות המרכזיות: פיצרוי, פוינסנוט (Poincenot) ומאטורי (Mermoz). זה המסלול הכי פופולרי, והסיבה ברורה: הוא מגיע לנקודת התצפית הכי קרובה ומרהיבה על הפסגות. לרוב עושים אותו ביום אחד ארוך או ביומיים עם לינת שטח.

המסלול היומי:

• מתחיל באל צ'אלטן.
• אורך כ-20-25 ק"מ הלוך ושוב.
• זמן הליכה ממוצע: 8-10 שעות (תלוי בכושר ובעצירות לתמונות).
• הוא לא קשה *טכנית*, אבל הוא ארוך ויש בו עליות לא מעטות.
• החלק האחרון, בערך הקילומטר האחרון לפני האגם, הוא *קשה*. זו עלייה תלולה מאוד על דרדרת ואבנים. זה החלק שבו אתם מדברים עם עצמכם ושואלים למה אתם עושים את זה. אבל הסבל שווה כל טיפה של זיעה. מבטיח.
• אפשר להתחיל מנקודה אחרת (שנקראת El Pilar) שמקצרת קצת את ההליכה ואולי קלה יותר בהתחלה, ואז לחזור לאל צ'אלטן או להשאיר שם רכב/שאטל. זו אופציה מעולה אם רוצים קצת גיוון.

מסלול יומיים (עם לינה):

• הולכים באותו מסלול.
• יש שני אתרי קמפינג מסודרים בדרך (ללא תשלום): Campamento Poincenot ו-Campamento Río Blanco.
• רוב המטיילים בוחרים לישון בפוינסנוט. הוא יער קסום ליד נהר. יש בו שירותים פשוטים (מאוד). אין מקלחות. אין חנות.
• לינה בפוינסנוט מאפשרת לעלות לתצפית של לגונה דה לוס טרס לזריחה. זה מדהים. קר. וצריך לצאת בחשכה עם פנס ראש. אבל הצבעים של הזריחה על הפיצרוי? אי אפשר לתאר במילים. זו חוויה רוחנית כמעט.
• קאמפינג ריו בלאנקו נמצא עוד קצת קרוב יותר לעלייה האחרונה, אבל הוא פחות מוצל ופחות ציורי מפוינסנוט. הוא משמש בעיקר מטפסי הרים.
• לינת שטח דורשת כמובן ציוד מתאים: אוהל, שק שינה טוב (כי קר!), מזרון, גזייה, אוכל, מים.

המסלול הזה הוא מנת ה"מאסט" של כל ביקור באל צ'אלטן. הוא גמיש (יום או יומיים), הוא מאתגר במידה הנכונה, והוא מגיע לפסגה של הנוף.

לפחות המחייבים ביותר (אבל עדיין רוצים לראות הכל)

לא רוצים ללכת 20 ק"מ? בסדר גמור. יש גם אופציות קצרות יותר שנותנות טעימה מצוינת מהאזור ועדיין מספקות נוף פיצרוי מדהים. לדוגמה, המסלול הקצר לתצפית על הפיצרוי (Mirador Fitz Roy). זה מסלול קצר יחסית, כשעתיים-שלוש הלוך ושוב, מגיע לתצפית פנורמית יפה על העמק והפסגות. זה מעולה כ"חימום" או אם הזמן קצר. מסלול נוסף פופולרי הוא לגונה קאפרי (Laguna Capri). זה כ-4-5 שעות הלוך ושוב, מגיע לאגם כחול יפהפה עם השתקפות של הפיצרוי. קל יותר מלגונה דה לוס טרס, ועדיין נופי. אלו אופציות מצוינות למי שלא רוצה את האתגר המלא אבל רוצה לראות למה כולם מתלהבים.

יש לכם שבועות פנויים? לכו על כל הקופה!

למי שממש מכור לטרקים ארוכים ויש לו מספיק זמן (וציוד!), אפשר לשלב את הפיצרוי כחלק מטרקים ארוכים יותר. המסלול המפורסם ביותר הוא Huemul Circuit (מעגל הואמול). זה טרק רציני בן 3-4 ימים שמקיף חלק גדול מהפארק, עובר ליד קרחונים אדירים (כולל מעברי חבלים מעל נהרות קרחוניים!), ומספק זוויות ראייה מטורפות על הפיצרוי ופסגות אחרות. זה כבר דורש ניסיון בטרקים, ניווט וציוד קאמפינג מלא ואיכותי. אבל זו חוויה ברמה אחרת לגמרי.

לפני שאתם קושרים שרוכים: ההכנה הקטנה והמעצבנת

פטגוניה לא משחקת משחקים. היא יפהפייה, אבל היא גם תובענית. מזג האוויר משתנה בקצב מטורף, והמסלולים יכולים להיות מאתגרים. כדי ליהנות באמת, צריך להגיע מוכנים. ולא, להוריד שיר אחד לטלפון לא נחשב הכנה מספקת.

לחישות מזג אוויר ומתי להקשיב להן

זו הנקודה הכי קריטית. מזג האוויר בפטגוניה הוא שיגעון אחד גדול. שמש חזקה, רוחות שבאות מהאנטארקטיקה ומרגישות כמו סכינים, גשם פתאומי, לפעמים שלג גם בקיץ. העונה המומלצת לטרקים באל צ'אלטן היא הקיץ הפטגוני: מסוף אוקטובר/נובמבר ועד מרץ/אפריל. זה הזמן שבו הימים ארוכים יותר, הסיכוי למזג אוויר סביר גבוה יותר, והטמפרטורות נעימות יחסית (אבל עדיין יכול להיות קר!). אפילו בקיץ, קחו בחשבון שהטמפרטורה בבקרים ובערבים קרה, והרוח יכולה להיות מקפיאה. בדקו תחזית רגע לפני היציאה (ויש תחזיות מקומיות באל צ'אלטן שלרוב מדויקות יותר) והתאימו את עצמכם. אם יש סופה קשה, לפעמים עדיף לוותר או לדחות. הנוף לא בורח.

לארוז כמו מקצוענים

זו לא תחרות אופנה, זו תחרות הישרדות נוחה ונעימה. בגדים בשיטת "שכבות" הם חובה. תחשבו על זה ככה: בסיס דק שנושם, שכבת חימום (פליז או פוך דק), ושכבה חיצונית נגד רוח ומים. והנה רשימה קצרה וחשובה:

• נעלי הליכה טובות: כאלה שכבר הלכתם איתן. נוחות, תומכות בקרסול (רצוי) ועמידות במים (מאוד רצוי).
• גרבי הליכה: כמה זוגות. לא כותנה! מרינו וול או סינטטי.
• מכנסי טיולים: נוחים, מתייבשים מהר.
• חולצות טרמיות או מנדפות זיעה.
• פליז/שכבת בידוד.
• מעיל גשם/רוח איכותי.
• כובע חם וכפפות.
• כובע שמש וקרם הגנה: השמש חזקה מאוד בגובה ובקו הרוחב הזה, גם אם קר.
• משקפי שמש.
• תרמיל נוח: ליום אחד או ליומיים, תלוי בתוכנית.
• שקית אשפה: לכל הזבל שלכם. משאירים את השטח נקי!
• בקבוק מים/שקית שתייה: אפשר למלא מים בנהרות ונחלים בדרך (למרות שהמים נקיים, יש כאלה שמעדיפים פילטר או כדורים לטיהור).
• אוכל ונשנושים: כריכים, פירות יבשים, אגוזים, שוקולד. משהו שיספק אנרגיה.
• מפה ו-GPS / אפליקציה: המסלול מסומן היטב, אבל תמיד טוב שיהיה.
• פנס ראש: אם יוצאים מוקדם לזריחה או חוזרים מאוחר.
• פליטים טרקים (מקלות הליכה): מומלץ בחום, במיוחד לעלייה התלולה בסוף ולירידה. הם חוסכים המון עומס מהברכיים.
• ערכת עזרה ראשונה קטנה: פלסטרים, חומר חיטוי, משככי כאבים.

גוף ונפש: איך להתייצב מוכנים לשביל

לא צריך להיות אתלט אולימפי, אבל גם ישיבה מול נטפליקס חצי שנה לפני לא תעזור. הליכה רגילה במישור זה בסיס טוב, אבל נסו לשלב הליכות עם עליות וירידות. עלו במדרגות במקום במעלית. צאו לטיולי יום קצרים יותר בארץ עם עליות כדי להרגיל את הרגליים והריאות. ככל שתגיעו בכושר טוב יותר, כך תיהנו יותר מהמסלול (ותסבלו פחות בעלייה האחרונה). וחשוב לא פחות: תגיעו עם ראש פתוח ואופטימי. הטבע לפעמים מאתגר, אבל זה חלק מהכיף!

איפה להטיל ראש עייף

אל צ'אלטן מציעה מגוון אפשרויות לינה. מהוסטלים תרמילאים (מעולה לפגוש אנשים, לרוב פחות פרטיות ונוחות) ועד גסטהאוסים ובתי מלון קטנים ונחמדים יותר. אם אתם מתכננים לישון בשטח, יש אתרי קמפינג מסודרים (ללא תשלום, אבל גם ללא פינוקים מיוחדים) כמו פוינסנוט. כדאי להזמין לינה מראש בעונה, במיוחד אם אתם מגיעים בסוף שבוע או חג. גם מקומות בקמפינג יכולים להיות עמוסים, אבל תמיד מוצאים פינה איכשהו (לא שומרים מקומות). אם אין לכם ציוד קאמפינג, אפשר לשכור באל צ'אלטן.

השביל מחכה: מה באמת יש שם בחוץ?

יצאתם מהעיירה. התחלתם ללכת. מה מצפה לכם? הרבה ירוק, הרבה מים זורמים, והרבה נופים שמתגלים לאט לאט. תחילת המסלול עוברת לרוב ביער. השביל מסומן היטב, קשה להתבלבל. יש שלטים, יש סימונים על עצים. אין מה לפחד ללכת לאיבוד (אלא אם אתם ממש טובים בזה)..

עליות, ירידות, ונופים שעוצרים את הלב

המסלול מתפתל. יש עליות מתונות, ירידות קצרות, קטעים מישוריים. הכל חלק מחוויה דינמית. עוברים ליד נהרות, על גשרים קטנים, דרך יערות. מדי פעם היער נפתח, ומקבלים הצצה ראשונה לפיצרוי מרחוק. כל הצצה כזו היא זריקת מרץ. בדרך עוברים ליד לגונה קאפרי היפה (אם הולכים במסלול המלא מהעיירה) ואחר כך מגיעים לקמפינג פוינסנוט. מפה המסלול ממשיך עוד קצת במישור יחסי עד שמגיעים לבסיס העלייה האחרונה.

הדחיפה האחרונה: הקילומטר הזה של התהילה

וכאן מתחיל האתגר האמיתי של המסלול היומי. הקילומטר האחרון. זה לא קילומטר רגיל. זה קיר. או לפחות מרגיש ככה. עלייה תלולה מאוד, על דרדרת של אבנים קטנות וגדולות. צעד קדימה, חצי צעד אחורה. הלב דופק, הרגליים שורפות, הראש מתחיל להטיל ספק בהחלטות שלכם בחיים. זה החלק שבו צריך נחישות. אנשים הולכים לאט. עוצרים לנשום. עוברים אחד ליד השני בעידוד הדדי. זה קטע שמחבר בין מטיילים. כולם באותה סירה (או באותה עלייה תלולה). כשמגיעים לסוף העלייה, פתאום נגלה האגם. ולגונה דה לוס טרס… וואו.

האגם כחול טורקיז. ולפניו, נישאות הפסגות של הפיצרוי ועוזריהן. התצפית הזו, מקרוב כל כך, אחרי כל המאמץ, שווה הכל. יושבים שם. אוכלים סנדוויץ'. שותים תה. פשוט מסתכלים. הסבל של העלייה נשכח בשנייה. זו גולת הכותרת של הטרק.

שאלות ותשובות מהשטח (כאילו היינו שם יחד)

אוקיי, בואו ניקח נשימה קצרה ונראה מה עוד מעניין אתכם:

ש: האם חייבים לקחת מדריך לטרק הפיצרוי הקלאסי?
ת: לא! המסלול ללגונה דה לוס טרס מסומן מעולה וברור מאוד. קשה ללכת לאיבוד. לא צריך מדריך בשביל זה. זה אחד היתרונות של אל צ'אלטן – כל הטרקים המרכזיים יוצאים מהעיירה או קרוב אליה, ואפשר לעשות אותם באופן עצמאי לחלוטין. חוסך כסף ונותן תחושת עצמאות.

ש: האם אפשר לעשות את הטרק ביום אחד אם לא בכושר שיא?
ת: אם אתם מסוגלים ללכת ברצף 8-10 שעות עם עליות, כן. אבל זו לא הליכה קלה. אם אתם פחות בכושר או רוצים ליהנות בלי למהר, שקלו את אופציית היומיים עם לינת שטח (אם יש לכם ציוד וזה מתאים לכם), או בחרו במסלול קצר יותר כמו לגונה קאפרי או המיראדור.

ש: איפה אוכלים ושותים בדרך?
ת: בטרק עצמו אין מסעדות או קיוסקים. חייבים להביא את כל האוכל והשתייה איתכם מהעיירה. יש המון נחלים ואגמים בדרך, והמים לרוב נקיים וראויים לשתייה (אבל שוב, מי שחושש יכול להשתמש בפילטר או כדורים). באתרי הקמפינג יש מקום להקים אוהל וזהו. את הפינוקים משאירים לאל צ'אלטן.

ש: מה עושים אם מזג האוויר גרוע?
ת: אם יש רוחות חזקות במיוחד, גשם זלעפות או שלג, עדיף לא לצאת לטרק המלא. במיוחד לא לעלייה האחרונה. זה יכול להיות מסוכן ולא נעים בכלל. חכו יום או יומיים למזג אוויר טוב יותר (הוא משתנה מהר!) או עשו מסלול קצר יותר ביער שפחות חשוף לרוח. אל צ'אלטן היא עיירה נחמדה, תמיד יש מה לעשות בימים גשומים (לשבת בבית קפה, לתכנן את הטרק הבא, לאכול טוב).

ש: האם כדאי לישון באוהל בקמפינג או לחזור לעיירה?
ת: תלוי בכם. לינת שטח זו חוויה מדהימה. להתעורר בלב הטבע מול הפיצרוי זו זכות. אבל זה דורש ציוד, קור, ואין נוחות. לחזור לעיירה זה נוח יותר, מקלחת חמה, מיטה רכה. אם יש לכם את הציוד ואתם אוהבים את הקטע של קאמפינג, לכו על הלינה. אם נוחות חשובה לכם יותר, עשו את זה כטרק יומי (ארוך!).

ש: האם יש כניסה בתשלום לפארק?
ת: לא! הכניסה לפארק לוס גלסיארס באזור אל צ'אלטן היא בחינם. כל המסלולים המרכזיים פתוחים לציבור הרחב ללא תשלום.

ש: האם אפשר לשכור ציוד באל צ'אלטן?
ת: כן, בהחלט. יש כמה חנויות השכרת ציוד באל צ'אלטן. אפשר לשכור הכל, מאוהלים ושקי שינה ועד גזיות, מקלות הליכה, ומעילים. זה פתרון מצוין למי שלא מטייל הרבה עם ציוד קאמפינג או לא רוצה לסחוב הכל מהבית.

אל צ'אלטן: יותר מסתם בסיס יציאה

אל תעשו את הטעות ותראו באל צ'אלטן רק נקודת מעבר. זו עיירה עם אופי. אחרי יום טיול מפרך, אין כמו לחזור לעיירה, לשבת במסעדה טובה, לאכול סטייק ארגנטינאי עסיסי או המבורגר, ולשתות בירה מקומית (כמו בירה צ'אלטן). יש אווירה נעימה מאוד ברחובות. כולם שמחים, קצת עייפים אבל מסופקים מהטיול. חוץ מפיצרוי, יש באזור עוד טרקים מדהימים. המפורסם השני הוא לגונה טורה (Laguna Torre). הוא מגיע לאגם עם קרחונים צפים ולפסגות דרמטיות אחרות (סרו טורה). הוא קצת פחות תלול מהפיצרוי ורבים רואים בו יפה לא פחות. אם יש לכם זמן, אל תוותרו עליו.

יש גם מסלולים קצרים יותר, למפלים או לתצפיות קרובות. אפשר לשוט בסירה באגם ויאדמה הסמוך, לראות קרחונים מזווית אחרת. בקיצור, יש מספיק מה לעשות באל צ'אלטן לכמה ימים טובים. היא פשוט מוקפת ביופי טבעי מכל כיוון.

לגמרי יש תחושה שם שהעיירה כולה חיה ונושמת טיולים, והאווירה הזאת מדבקת.

אז, האם הפיצרוי שווה את המאמץ? בטח שכן. זו חוויה בלתי נשכחת. השילוב של הנופים הדרמטיים, האתגר הפיזי (בעיקר בסוף!), והאווירה המיוחדת של אל צ'אלטן, יוצרים יחד משהו קסום. זה לא סתם טרק, זו הרפתקה שנשארת איתכם הרבה אחרי שהורדתם את נעלי ההליכה. אם אתם מתכננים טיול לפטגוניה, שימו את הפיצרוי בראש הרשימה. אל תחשבו פעמיים. פשוט תגיעו ותנו לטבע לעשות את שלו. הוא כבר יגרום לכם להתאהב.