טרק טור דה מון בלאן: המסלול המרהיב שאסור לפספס השנה

בסדר גמור, נצלול ישר פנימה.

יש טרקים בעולם, ויש את הטרק הזה. זה שמטייל סביב פסגה אדירה, כזו ששמה הולך לפניה, שמציירת קו יפהפה בין שלוש מדינות שונות לגמרי. זו לא עוד סתם הליכה בהרים. זה מסע. זה אתגר פיזי מטורף, אבל גם חגיגה לעיניים ולנשמה. זה הריח של עשבי התיבול באלפים הצרפתיים, הטעם של הפסטה באיטליה, והסדר השוויצרי שמרגיע את הנפש אחרי יום טיפוס מתיש. אם אי פעם חלמת לטייל ברמה אחרת, ברמה שגורמת לך להרגיש שכבשת משהו אמיתי (חוץ מהפסגה של המקרר בבית), אז ברוכים הבאים לעולם של הטרק האולטימטיבי מסביב למון בלאן. אנחנו הולכים לפרק כאן הכל, אבל באמת הכל. מה זה אומר בכלל לטייל סביב הר בגודל כזה? איפה ישנים כשהשמש שוקעת מעל עמק דרמטי? כמה כואב זה באמת (רמז: בקטע טוב)? ובסוף, תבינו למה כולם חוזרים משם עם ניצוץ מיוחד בעיניים.

מה הסיפור הגדול עם הטרק הזה בכלל?

בואו נודה בזה. העולם מלא במסלולי הליכה יפים. אפשר למצוא נופים דרמטיים בכל פינה על הגלובוס. אז מה הופך את הטרק סביב מון בלאן (Tour du Mont Blanc או TMB בפי המבינים) למיתולוגי? למה דווקא הוא מככב ברשימות החובה של כל חובב טרקים שפוי (או לא שפוי)?

3 סיבות שיגרמו לכם להבין למה כולם מדברים על זה פתאום

הנוף, הנוף, ושוב הנוף: אוקיי, כן, ברור. מטיילים בשביל הנוף. אבל הנוף פה הוא לא סתם יפה. הוא עוצר נשימה. מדובר על הליכה יום יום מול פסגות מחודדות שדוקרות את השמיים, קרחונים ענקיים שזולגים לאיטם, עמקים ירוקים שמתמלאים בפרחי בר בקיץ, ומפלים שוצפים. כל עיקול בשביל חושף תמונה חדשה, דרמטית יותר מהקודמת. זה כמו לטייל בתוך גלויה, אבל כזו שמרגישה לגמרי אמיתית ופראית.

שלוש מדינות בחבילה אחת: כאן מתחיל הכיף האמיתי. במסלול אחד, בלי לעלות על מטוס שוב, אתם חווים שלוש תרבויות אלפיניות שונות. מתחילים בצרפת עם הקסם של שאמוני, עולים לאיטליה עם הפסטה המדהימה וההרים שממש מרגישים אחרת (חדים ופראיים יותר, יש שיגידו), ומסיימים בשוויץ עם הפרות הפזורות על המרעה, הכפרים הנקיים והשקט הפסטורלי. המעבר בין המדינות הוא לא רק שינוי בנוף, אלא גם שינוי באווירה, באוכל וגם בשפה (למרות שאפשר להסתדר מצוין באנגלית כמעט בכל מקום).

האתגר המספק: TMB הוא לא טיול ליניארי קצר. הוא לוקח בערך 170 קילומטרים וכולל עליות וירידות מצטברות שמגיעות לעשרות אלפי מטרים. זה לא הליכה בפארק. יהיו ימים קשים, כאלה שהרגליים בוערות והגב כואב מהתרמיל. אבל בדיוק שם טמונה תחושת הסיפוק העצומה בסוף כל יום, ובמיוחד בסוף הטרק כולו. ההרגשה הזו שעשית משהו משמעותי, שהגוף שלך עמד באתגר רציני, שהראש שלך התנקה והתמלא בנופים – אין לה תחליף. זה מנקה את הראש מכל הקשקושים היומיומיים ומחזיר אותך לפרופורציות הנכונות.

בואו נדבר תכלס: המסלול, האפשרויות והאם זה באמת כזה ארוך?

המסלול הקלאסי סביב המון בלאן הוא לולאה שחוזרת לנקודת ההתחלה. לרוב מתחילים בשאמוני או בעמק שאמוני (צרפת), ממשיכים לאיטליה דרך מעבר ההרים גרנד קול פרט (Grand Col Ferret) או מעבר סיין (Col de la Seigne), משם לשוויץ, ושוב חזרה לצרפת. אורך המסלול הבסיסי הוא כאמור כ-170 ק"מ.

עם או נגד השעון? האם זה קריטי לאיך שהברכיים שלכם ירגישו בסוף?

רוב המטיילים בוחרים ללכת נגד כיוון השעון (מסומן לרוב בסימון TMB צהוב). למה? יש כמה סיבות. ראשית, יש הטוענים שהנופים נפתחים בצורה דרמטית יותר כשהולכים בכיוון הזה. שנית, בדרך כלל, ככה העליות התלולות יותר (כמו זו לקול דה לה פן, Col de la Fene) הן ביום מוקדם יחסית כשהגוף עוד רענן. שלישית, המסלול פשוט "מרגיש" יותר טבעי להרבה אנשים בכיוון הזה. הליכה עם כיוון השעון היא אפשרית בהחלט, והיא לרוב פחות עמוסה, אבל קחו בחשבון שיכול להיות שהקטעים העולים יהיו ארוכים ומתישים יותר, והקטעים היורדים תלולים וקשים יותר לברכיים.

כמה ימים צריך לשריין ביומן בשביל התענוג הזה?

הזמן הממוצע שלוקח לסיים את הטרק הוא בין 7 ל-11 ימים. הרוב המכריע של המטיילים עושה אותו ב-10 או 11 ימים. זה מאפשר ימי הליכה סבירים (6-8 שעות ביום בערך) עם הפסקות נדרשות להסדרת נשימה והתמוגגות מהנוף. מטיילים מנוסים ומהירי רגליים יכולים לעשות אותו גם ב-7-9 ימים, אבל זה אומר ימי הליכה ארוכים יותר וקצרים יותר להנאה מהדרך. יש גם "אולטרה-רצים" שמסיימים אותו ביומיים-שלושה, אבל אנחנו מדברים פה על חווית טיול, לא על תחרות סבולת (למרות שזה בהחלט דורש סבולת!).

האם יש קטעי "קיצור דרך" או "גרסאות משודרגות"? בהחלט, וזו התשובה!

כן, יש לא מעט גרסאות למסלול הבסיסי, המכונות "וריאנטים". הווריאנטים לרוב הם מסלולים גבוהים ותלולים יותר שמטפסים לפסגות או מעברי הרים גבוהים יותר מהמסלול ה"קלאסי". הם בדרך כלל קצרים יותר מבחינת מרחק אבל תלולים יותר מבחינת טיפוס/ירידה. היתרון? לרוב הם מציעים נופים דרמטיים עוד יותר וגם פחות עמוסים במטיילים. החיסרון? הם קשים יותר פיזית וטכנית (במקרים מסוימים כוללים קטעים עם סולמות או יתדות – Pas du Bivouac למשל) ורגישים יותר למזג אוויר (ערפל, שלג מאוחר בעונה). ההחלטה אם לקחת וריאנט תלויה בכושר הפיזי שלכם, ברמת הנוחות שלכם בתוואי שטח קשה, ובמזג האוויר. מומלץ לבדוק מראש ואפילו להחליט בבוקר עצמו אם מזג האוויר מתאים.

איפה נרדם (ובעיקר נאכל!) אחרי יום ארוך על הרגליים?

אחת החוויות המיוחדות של ה-TMB היא השילוב של אפשרויות לינה ואוכל. זה לא רק קמפינג (למרות שזה גם אופציה מצוינת).

"רפיוג'", "ז'יט" או מלון? מה ההבדל ולמי זה מתאים?

• רפיוג' (Refuge): אלה בקתות הרים שנמצאות על המסלול עצמו או בקרבתו המיידית. הן מציעות לינה בסיסית, לרוב בחדרים משותפים גדולים (Dortoir) עם דרגשים. האווירה קומונלית וחמה. לרוב מציעים ארוחת ערב (מנה עיקרית, לפעמים מרק וקינוח) וארוחת בוקר (בסיסית). זו האופציה הקלאסית והכי קרובה לחווית הטרק "האמיתית". זה גם המקום לפגוש מטיילים מכל העולם ולשמוע סיפורים. קחו בחשבון שחדרי הרחצה והשירותים לרוב משותפים ופשוטים.
• ז'יט ד'אטפ (Gîte d'étape): אלה בתי הארחה שקרובים יותר לכפרים או עיירות קטנות. הם לרוב קצת יותר נוחים מרפיוג'ים, לעיתים עם חדרים קטנים יותר (ל-4-6 אנשים) ולפעמים אפילו חדרים פרטיים (לרוב בתוספת תשלום משמעותית). גם כאן לרוב מציעים ארוחות ערב ובוקר. הם מהווים אופציה טובה למי שרוצה קצת יותר נוחות מרפיוג' אבל עדיין להישאר באווירת מטיילים.
• מלונות ובתי הארחה: בעיירות הגדולות יותר על המסלול (שאמוני, לה קונטאמין, לס הוש, קורמאיור, לה פולי וכו') אפשר למצוא מלונות ובתי הארחה ברמות שונות. זו אופציה למי שרוצה פרטיות, מקלחת חמה מובטחת, ומצעים נקיים כל יום. זה לרוב גם יקר יותר משמעותית.
• קמפינג: אופציה מצוינת למי שאוהב לישון תחת כיפת השמיים. יש אתרי קמפינג מסודרים בעיירות ובכמה נקודות על המסלול (למשל ליד רפיוג'ים). יש גם אפשרות (תלויה בחוקים המקומיים המשתנים) ללינת שטח "פראית" (bivouac), לרוב מותר רק מעל גובה מסוים וללילה אחד בלבד, עם הקמה אחרי השקיעה וקיפול לפני הזריחה. חוויה מדהימה, אבל דורשת סחיבת אוהל, שק שינה, מזרון וציוד בישול.

והאוכל? זה רק שקיות מיובשות? ממש לא! אחת ההפתעות הנעימות ב-TMB היא האוכל ברפיוג'ים ובז'יטים. אחרי יום הליכה מתיש, אין כמו ארוחת ערב חמה ומשביעה. זה לרוב אוכל אלפיני מקומי – תחשבו על מרקים סמיכים, תבשילים בשריים או צמחוניים עשירים, תפוחי אדמה, ולפעמים גם קינוח מפתיע. באיטליה תמצאו כמובן פסטות מדהימות. לאורך המסלול יש גם "חוות אלפיניות" קטנות (Alpages) שמוכרות גבינות ומוצרי חלב שהם מייצרים במקום – חובה לנסות! ואל תשכחו את ה"פיקניקים" המדהימים שאפשר להרכיב עם לחם טרי, גבינות ונקניקים מהחנויות הקטנות בעיירות.

אוקיי, השתכנעתי. מה עכשיו? המדריך הפרקטי (והטיפה ציני) לתכנון

לתכנן TMB זה לא לצאת לטיול חד יומי ביער בן שמן. זה דורש קצת יותר מחשבה, ובמיוחד תיאום.

הזמנת מקומות: האם זה כאב ראש רציני? (כן, אם מחכים לרגע האחרון)

אם אתם מתכננים לטייל בעונה הבוערת (יולי-אוגוסט), התשובה היא חד משמעית כן. אתם חייבים להזמין מקומות לינה ברפיוג'ים ובז'יטים חודשים מראש. ברצינות. מדובר על פברואר-מרץ לעיתים, כדי להבטיח את התאריכים והמסלול הרצויים. אפשר להזמין ישירות דרך אתרי האינטרנט של הרפיוג'ים או באמצעות סוכנויות טיולים שמתמחות בכך (זה מייקר, אבל חוסך את כאב הראש הארגוני). מי שסומך על המזל או הולך מחוץ לעונה הבוערת (יוני, ספטמבר) יכול למצוא מקומות קרוב יותר לתאריך, אבל אין ערובה. קמפינג לרוב פחות דורש הזמנה מראש, אלא אם כן מדובר באתרי קמפינג מסודרים בעיירות גדולות.

מה אורזים לטרק כזה? (רמז: כמה שפחות, בבקשה!)

העיקרון המנחה ב-TMB הוא: כל גרם חשוב. אתם הולכים לסחוב את זה על הגב עליות וירידות במשך ימים. תרמיל כבד יהפוך את החוויה מ"אתגר מספק" ל"סבל תופת".

רשימת מכולת בסיסית (אבל קריטית):

• ביגוד בשיטת השכבות: תרמי תחתון, חולצות מנדפות זיעה, פליס, מעיל קל נגד גשם ורוח (חשוב!), מכנסי הליכה (אפשר מתפרקים), כובע שמש, כפפות וכובע חם (כן, גם בקיץ בגבהים יש שינויי טמפרטורה דרמטיים).
• נעליים: נעלי הליכה טובות, מותאמות לרגל, מנוסות (אל תבואו עם נעליים חדשות!). סנדלים או נעליים קלות להליכה בערב ברפיוג'.
• ציוד לינה: שק שינה (לרוב מספיק קל, 0-5 מעלות נוחות), מגבת קלה ומתייבשת מהר.
• ניווט: מפות המסלול (מודפסות וגם אפליקציית ניווט כמו מפס.מי או אולטר וויה), מצפן (אם אתם מהסוג המקצועי, או סתם רוצים להרגיש ככה), סוללה ניידת לטלפון.
• עזרה ראשונה: ערכה בסיסית לפלסטרים, חומר חיטוי, משככי כאבים, תחבושות, וחשוב מאוד: פלסטרים נגד שלפוחיות ודברים לטפל בהן אם כבר יש.
• היגיינה: סבון קטן (אפשר רב תכליתי), שמפו קטן, מברשת שיניים, משחת שיניים.
• שונות: משקפי שמש, קרם הגנה, מקלות הליכה (מאוד מומלץ לעליות ובעיקר לירידות), בקבוקי מים/שקית שתייה, חטיפים אנרגטיים לדרך, מצלמה.

טיפ הזהב: השאירו ציוד לא נחוץ בשאמוני או בעיירה אחרת שחוזרים אליה. חלק מהמלונות או סוכנויות הטיולים מאפשרים זאת. יש גם שירותי העברת ציוד בין נקודות על המסלול (יקר, אבל מפנק למי שלא רוצה לסחוב הכל).

כושר גופני: האם אני צריך להיות אצן מרתון? (לא, אבל תתחילו ללכת!)

לא חייבים להיות ספורטאים אולימפיים, אבל כושר גופני בסיסי הוא חובה. הטרק כולל עליות ארוכות ותלולות וירידות שדורשות סיבולת שרירים, במיוחד ברגליים ובברכיים. התכוננו על ידי הליכה עם משקל על הגב, עלייה במדרגות, וטיפוסים קצרים יותר בטרקים בארץ. ככל שתהיו יותר מוכנים פיזית, כך תהנו יותר מהנוף ופחות תתייסרו מהמאמץ. שוב, הרגליים שלכם יודו לכם.

שאלות בוערות שלא העזתם לשאול (עד עכשיו)

האם המסלול מסומן היטב? אפשר ללכת לאיבוד?

ת: המסלול הראשי מסומן מצוין לרוב (TMB צהוב). קשה מאוד ללכת לאיבוד עליו, במיוחד בימים יפים. בווריאנטים הסימון יכול להיות פחות ברור, ושם מפות ואפליקציות ניווט נכנסות לתמונה. אבל בגדול, עם קצת תשומת לב, הסיכון ללכת לאיבוד מינימלי.

מה עושים אם יש מזג אוויר גרוע?

ת: מזג אוויר בהרים משתנה מהר. גשם, ערפל ואפילו שלג קיימים גם בקיץ. חשוב לבדוק תחזית יומית. אם מזג האוויר צפוי להיות ממש גרוע (סופות רעמים, ראות אפסית), יש אפשרויות להשתמש בתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבלים) כדי לדלג על קטעים. רפיוג'ים בדרך יכולים לספק מידע על מצב המסלול ומזג האוויר.

האם אפשר לטייל ב-TMB לבד?

ת: בהחלט! ה-TMB הוא טרק פופולרי ובטוח יחסית. תפגשו המון מטיילים בדרך. לינה ברפיוג'ים או בז'יטים מאפשרת אינטראקציה חברתית. כמובן שגם כשמטיילים לבד, חשוב לנקוט בכללי הבטיחות הרגילים של טיולי הרים.

מה העלות הכוללת בערך לטרק?

ת: זה משתנה מאוד בהתאם לסגנון הטיול. לינה ברפיוג'ים עם חצי פנסיון עולה סביב 50-80 יורו לאדם ללילה. קמפינג זול יותר. מלונות יקרים יותר. תוסיפו על זה עלויות הגעה לשאמוני/עמק מון בלאן (טיסה, הסעות), אוכל לצהריים, חטיפים, שתייה, אולי שימוש ברכבלים או אוטובוסים. להערכה גסה, טרק של 10 ימים בסגנון רפיוג'ים יכול לעלות סביב 800-1200 יורו לאדם עלויות טרק נטו (לא כולל הגעה בינלאומית).

האם חייבים לעשות את כל הטרק?

ת: לא. אפשר גם לעשות מקטעים נבחרים. יש לא מעט מטיילים שעושים חצי TMB או אפילו יומיים-שלושה מתוכו. אפשר גם להשתמש ברכבלים ובאוטובוסים כדי לדלג על קטעים פחות מעניינים (בעיניכם) או קשים מדי. הגמישות קיימת.

האם צריך לדעת צרפתית/איטלקית/גרמנית?

ת: לא חובה. אנגלית מספיקה לרוב התקשורת ברפיוג'ים, בחנויות ועם מטיילים אחרים. קצת מילים מקומיות תמיד נחמדות ומעוררות חיוך, אבל זו לא הכרח.

מה היתרון בלסחוב את התיק הגדול על פני שירות העברת ציוד?

ת: סחיבת התיק הגדול היא חלק מהאתגר והחוויה ה"אמיתית" של טרק כזה. זה נותן תחושת עצמאות ואפשרות לעצור לישון בכל נקודה (אם יש לכם אוהל). בנוסף, זה חוסך כסף. מצד שני, שירות העברת ציוד הופך את ההליכה לקלה משמעותית (הולכים עם תיק יום קטן) ומאפשר לכם ללון במלונות נוחים יותר בעיירות במקום ברפיוג'ים. זה עניין של סגנון ותקציב.

רגעים קטנים שהופכים את ה-TMB לקסם אמיתי

מעבר לטיפוסים, לנופים ולתכנון, יש את הדברים הקטנים שנדבקים לזיכרון. הרגע הזה שאתה מגיע לרפיוג' אחרי יום גשום, והריח של עץ בוער ואוכל חם מקבלים את פניך. השיחות עם מטיילים מכל העולם שיושבים סביב שולחן אחד. העייפות המתוקה בסוף היום והציפייה לכוס יין או בירה מקומית. השקט המוחלט בבוקר מוקדם לפני שיוצאים לדרך, כשפסגות ההרים מתחילות להאדים באור ראשון. הכפרים האלפיניים הציוריים שנראים כאילו יצאו מסיפור אגדות. הפרחים הצבעוניים לצד השביל והפעמונים של הפרות במרעה. אלה הדברים שצובעים את החוויה וגורמים לך לרצות לחזור (או לפחות לחלום על הטרק הבא).

זה טרק שמשנה משהו. הוא מחזיר אותך לעצמך, מחבר אותך לטבע בצורה עוצמתית, ומזכיר לך כמה מעט באמת צריך בשביל להיות מאושר: שביל טוב, נוף יפה, אוכל טעים וחברה טובה (של אנשים או של עצמך). אז אם אתם מחפשים את האתגר הבא, את החוויה שתשאיר אתכם עם סיפורים לשנים, ואת הנופים שיגרמו לכם לצבוט את עצמכם כדי לוודא שאתם לא חולמים – ה-Tour du Mont Blanc מחכה לכם. צאו לדרך, ותיהנו מכל רגע.