west highland way טרק: המסלול המרהיב בסקוטלנד שאתם חייבים להכיר

שמעו רגע. לפני שתמשיכו לגלול לדף הבית או סתם לראות מה חדש באינסטגרם, עצרו. יש דברים בעולם שפשוט צריך לחוות כדי להבין. יש יעדים שמציתים משהו עמוק בפנים. אבל רגע, לא מדובר בעוד חופשה 'בטן-גב' אקזוטית (למרות שזה גם נחמד, כן?). אנחנו מדברים על מסע. כזה שמנער קצת את האבק מהנשמה, שגורם לכם להבין שאתם מסוגלים ליותר ממה שחשבתם. כזה שישאיר אתכם עם סיפורים לנכדים, צלקות קטנות על הברכיים (בקטנה, בקטנה!) ותחושת התעלות שקשה לתאר. אם אי פעם חלמתם לדחוף את עצמכם קצת, לראות נופים שנדמה שיצאו מציור, ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר – אתם במקום הנכון. זה הולך להיות המסע שאתם חייבים להכיר. וכן, אני מבטיח לכם שכשנגיע לסוף, תדעו עליו הכל. אבל הכל. ורגע, אל תגידו לי שאתם לא סקרנים לדעת מה זה הדבר הזה שכל כך מעניין?! יאללה, בואו נתחיל.

כמה סודות שאף אחד לא סיפר לכם על הווסט היילנד וויי ואיך תשגרו את עצמכם לשם כמו מקצוענים (ובלי להתחרט אפילו רגע)

אז מה זה, לעזאזל, הווסט היילנד וויי? ולמה לטרוח בכלל?

קחו נשימה עמוקה. תדמיינו הרים ירוקים אינסופיים. אגמים עמוקים ושקטים שמשקפים את השמיים האפורים בדיוק בצורה המושלמת. כפרים קטנים שנראים כאילו נתקעו בזמן. נחלים מפכפכים. עשב רטוב שמלטף את הקרסוליים. קצת ערפל מסתורי שמוסיף דרמה. ופה ושם, פאב קטן ומחמם שפשוט מתחנן שתשבו בו עם כוס וויסקי (או בירה, או תה… מה שבא בטוב) אחרי יום ארוך של הליכה.

ברוכים הבאים, חבר'ה, לווסט היילנד וויי (West Highland Way). זה לא סתם מסלול הליכה. זה טרק אגדי. 154 קילומטרים (בערך 96 מייל, למי שמתעקש על המספרים המקומיים) שנמתחים מדרום לצפון סקוטלנד. מילנגבי (Milngavie) החמודה, פרבר של גלזגו, ועד פורט וויליאם (Fort William) שבצפון, בירת ההיילנדס וביתם של הר בנ נביס (Ben Nevis), ההר הכי גבוה בבריטניה.

אז למה לטרוח ללכת את כל זה? כי זה קשה. כי זה יפהפה. כי זה אמיתי. כי זה מנתק אתכם מהמסכים, מהרעש, מהלחץ הבלתי פוסק. כי זה אתגר פיזי ונפשי. כי זה מאפשר לכם לפגוש אנשים מדהימים מכל העולם (כולם באותה סירה, מותשים ומאושרים). וכי בסוף, כשתגיעו לפורט וויליאם, תרגישו גיבורים. אפילו אם אתם לא מטפסים אחר כך על הבנ נביס (שזה כבר ליגה אחרת לגמרי, נודה באמת).

זה טרק שכל אחד יכול לעשות? ובכן, בואו נגיד ככה: הוא נגיש. הוא מסומן בצורה מופתית. יש לו לוגיסטיקה נוחה יחסית (על זה נדבר עוד מעט). אבל הוא לא קל. יש ימים ארוכים, עליות תלולות, ירידות מטרידות, והכי חשוב – מזג אוויר סקוטי. כלומר, ארבע עונות ביום אחד. ויותר מזה, הרבה, הרבה, הרבה גשם. אבל היי, זה חלק מהקסם, לא? זה מה שגורם לכל ירוק להיות ירוק כזה שאין בשום מקום אחר.

טוב, שוכנעתי. מתי ללכת? וכמה זמן זה ייקח לי לשבור את הרגליים?

שאלת השאלות. ובכן, עונת הטיולים הרשמית בהיילנדס היא בדרך כלל מאפריל/מאי ועד ספטמבר/אוקטובר. אבל בואו נדבר תכלס.

• אפריל-מאי: התחלה יפה. הטבע מתעורר, פריחה ראשונה. בדרך כלל פחות עמוס מאוחר יותר. החיסרון? עדיין יכול להיות קר מאוד. וגשום. מאוד. אבל אם אתם אוהבים את הקור היבש יחסית ואת השקט, זו אופציה.
• יוני-אוגוסט: שיא העונה. מזג האוויר (תיאורטית) הכי נעים. הימים ארוכים מאוד (אור עד מאוחר בלילה). אבל… עמוס בטירוף. ובעיקר – המיג'ס. אה, המיג'ס. יתושים זעירים ומעצבנים שחיים בעננים ומנסים לאכול אתכם חיים, במיוחד כשאין רוח. אם אתם רגישים לעקיצות או סתם שונאים להיות מנוקדים, תחשבו פעמיים על השיא של הקיץ.
• ספטמבר-אוקטובר: לדעת רבים (ובכללם, אהממ, אותי), זו העונה המושלמת. פחות עמוס משיא הקיץ. הצבעים בסתיו מדהימים. הסיכוי למיג'ס יורד פלאים. עדיין יכול להיות גשום וקר, אבל זה סקוטלנד, חבר'ה. תתרגלו. זה עדיין נעים יותר מקיץ עם ענני יתושים.

לגבי כמה זמן ללכת? הרוב המוחלט עושה את הטרק ב-6 עד 8 ימים. הנה פירוק קלאסי:

• 6 ימים: אינטנסיבי. ימים ארוכים מאוד של הליכה (25-30 ק"מ ויותר). מתאים למי שרגיל לטרקים ארוכים ורוצה לסיים יחסית מהר. תהיו עייפים. מאוד.
• 7 ימים: הקצב הפופולרי והמומלץ ביותר. מאפשר לחלק את המסלול למקטעים יחסית הגיוניים (סביב 20-25 ק"מ ליום). נותן לכם קצת זמן לנשום, ליהנות מהנוף, לעצור בפאבים בדרך. עדיין מאתגר, אבל פחות מטורף.
• 8 ימים ומעלה: בקצב סקוטי אמיתי. לוקחים את הזמן. ימים קצרים יותר. אפשר לעצור יותר בכיף, ליהנות מהשקט, אולי לעשות גיחה קטנה הצידה אם בא לכם. מומלץ למי שרוצה חוויה רגועה יותר או פחות מנוסה בטרקים ארוכים. וגם אם פשוט בא לכם להתענג על הנוף בלי לחץ.

הכי חשוב זה להתאים את הקצב לכם, לכושר שלכם, ולמה שבא לכם להשיג מהטיול. אין שופטים (חוץ מ אולי הכיס שלכם, כי יותר ימים = יותר לינות).

איך לתכנן את הטירוף הזה? 3 דברים שלא כדאי לפשל בהם

לתכנן טרק כזה דורש קצת מחשבה. אל תדאגו, זה לא מסובך מדי, אבל יש כמה נקודות קריטיות.

1. לינה: לישון כמו בני מלוכה (או לפחות לא כמו הומלסים)

זו הנקודה הכי קריטית, במיוחד אם אתם מטיילים בשיא העונה. את הלינה חייבים להזמין מראש. וכשאני אומר מראש, אני מתכוון חודשים מראש. כן, כן, כמה חודשים טובים. במיוחד אם אתם רוצים ללון ב-B&B's (לינה וארוחת בוקר, חוויה סקוטית אמיתית), מלונות קטנים או הוסטלים פופולריים.

• B&B's: הדרך הכי מפנקת. חדר נעים, בדרך כלל מקלחת חמה מעולה, וארוחת בוקר אנגלית/סקוטית שתחזיק אתכם חצי יום. זה עולה יותר, אבל שווה כל פני כשאתם גמורים אחרי יום הליכה.
• הוסטלים: אופציה ידידותית לכיס וסוציאלית. חדרים משותפים בדרך כלל, מטבח לבשל לעצמכם, אווירה טובה של מטיילים אחרים. מצוין לפגוש אנשים.
• בתי הארחה לתרמילאים (Bothies): מבני אבן פשוטים וחינמיים במקומות מבודדים. אין בהם כלום – לא מים, לא חשמל, לא מיטות. רק קירות וגג. חוויה ספרטנית למשוגעים לדבר. צריך להביא הכל מהבית.
• קמפינג: אפשר לישון באתרי קמפינג מסודרים (שחלקם דורשים הזמנה מראש!) או בקמפינג פראי (wild camping) בחלקים מסוימים של המסלול. יש חוקים די ברורים לקמפינג פראי בסקוטלנד, כדאי לבדוק אותם. היתרון? גמישות וחיסכון. החיסרון? לסחוב אוהל ושק שינה, ולהתמודד עם מזג האוויר הסקוטי מהאוהל.

ההמלצה שלי? לשלב. כמה לילות ב-B&B מפנק, כמה לילות בהוסטל לפגוש אנשים, ואולי לילה אחד בקמפינג אם בא לכם אתגר נוסף. רק תזמינו מראש. זה קריטי.

2. אוכל: לא ללכת רעבים (אלא אם כן אתם רוצים שהמיג'ס יהיו יותר שמחים)

יש כפרים קטנים לאורך המסלול שיש בהם פאבים ובתי קפה. בחלק מהם יש גם חנויות קטנות לקנות צידה. אבל אתם לא יכולים לסמוך על זה לכל אורך הדרך. ימים שלמים תהיו לבד בטבע, הרחק מכל ציביליזציה.

• ארוחת בוקר: אם אתם ב-B&B או הוסטל שמציע ארוחת בוקר – תאכלו! תאכלו הכל! זו האנרגיה שלכם לתחילת היום. אם אתם בקמפינג או בהוסטל בלי ארוחה, דאגו לשים משהו בתיק לבוקר. דייסה, גרנולה, משהו קל להכנה ומשביע.
• ארוחת צהריים/חטיפים: פה אתם אחראים על עצמכם. סנדוויצ'ים, פירות יבשים, אגוזים, שוקולד (חובה, לא לוותר!). קנו מספיק לכל יום בחנויות הקטנות בכפרים או בערים הגדולות יותר בהתחלה. אל תצאו ליום ארוך עם תיק ריק מחטיפים. מצב רוח טוב מתחיל בבטן מלאה.
• ארוחת ערב: בפאבים המקומיים זו חוויה בפני עצמה. אוכל פאבים קלאסי – פיש אנד צ'יפס, פאי רועים, סטייק. אווירה חמה ונעימה. אופציה נוספת היא לבשל בהוסטל אם יש מטבח, או לקנות אוכל מוכן בחנויות. שוב, בשיא העונה כדאי לשקול להזמין מקום בפאבים הפופולריים, במיוחד בכפרים הקטנים.

דגש קטן: אל תצפו למסע קולינרי גורמה. זה לא הסיפור. הסיפור זה אוכל שמחזיר לכם את הכוח. ובירה קרה או וויסקי מחמם בסוף היום.

3. העברת ציוד: אל תסבלו סתם, יש מי שיעשה את זה בשבילכם

זה אחד הדברים שהופכים את הווסט היילנד וויי ל'ידידותי' יחסית לטרקים אחרים. יש חברות שמעבירות לכם את התיק הגדול ממקום לינה אחד למקום לינה שני. כל בוקר אתם שמים את התיק הגדול שלכם (זה שאתם לא צריכים במהלך היום) במקום מוסכם, ועד שתגיעו למקום הלינה הבא שלכם בערב, הוא כבר יחכה שם. אתם הולכים רק עם תיק יום קטן שמכיל מים, חטיפים, ערכת עזרה ראשונה, שכבת גשם ומה שצריך ליום ספציפי.

זו שירות שווה כל שקל (או פאונד, יותר נכון). זה מוריד עומס מטורף מהגב והרגליים, ומאפשר לכם ליהנות הרבה יותר מההליכה ומהנוף. פשוט חפשו בגוגל "West Highland Way baggage transfer" ותמצאו כמה חברות שעושות את זה.

מה לארוז לטרק? (טיפ: פחות זה יותר, אבל יש דברים שאין עליהם פשרות)

הנה רשימה מקוצרת של דברים שחייבים להיות לכם:

• נעלי הליכה טובות ונוחות: זה הדבר הכי חשוב! עדיף נעליים גבוהות שתומכות בקרסול, עמידות במים (או לפחות דוחות מים). וודאו שפרצתם אותן לפני הטרק! שלפוחיות יכולות להרוס לכם את החוויה.
• בגדים נגד גשם: ז'קט ומכנסיים אטומים למים ונושמים. זה סקוטלנד. יורד גשם. נקודה.
• שכבות: מזג האוויר משתנה כל הזמן. תביאו בגדים בשיטת השכבות – תרמיים, פליז, חולצות. כובע וכפפות גם בקיץ לא יזיקו.
• גרביים טובות: מומלץ גרביים טרמיות או כאלה שמיועדות לטיולים ארוכים. תביאו כמה זוגות. גרביים רטובות = סבל.
• ערכת עזרה ראשונה בסיסית: פלסטרים לשלפוחיות (הרבה!), חומר חיטוי, משככי כאבים, תחבושות.
• תרמיל יום: נוח, עם מערכת גב טובה, בנפח 20-30 ליטר בערך.
• בקבוק מים או שקית שתייה: תשתו! כל הזמן!
• מפות ומצפן/GPS: למרות שהמסלול מסומן מעולה, תמיד טוב שיהיה גיבוי. אפליקציות כמו AllTrails או Komoot מצוינות.
• מקלות הליכה: יקלו מאוד על הברכיים, במיוחד בירידות.
• מטען נייד (Power Bank): אין הרבה נקודות הטענה בטבע.
• כסף מזומן: חלק מהפאבים והחנויות הקטנות לא מקבלים אשראי.
• מגן שמש וכובע שמש: כן כן, גם בסקוטלנד יש שמש לפעמים! וחשוב לא פחות…
• תרסיס/רשת נגד מיג'ס: אל תזלזלו בזה. אם אתם בשיא העונה, זה המציל שלכם.

אל תארוזו יותר מדי בגדים! אתם תלבשו את אותם הדברים שוב ושוב. אף אחד לא מתלונן על ריחות בטרק כזה. כולם מריחים אותו דבר, פחות או יותר.

המסלול עצמו: לא רק ללכת ברגל, אלא לספוג את הכל

המסלול מחולק לכמה מקטעים, ולכל אחד יש את האופי שלו. הוא מתחיל בגלזגו, עובר דרך נופים ירוקים ועדינים יותר בדרום, הופך ליותר דרמטי ומאתגר ככל שעולים צפונה, עובר ליד לוך לומונד (Loch Lomond) – האגם הכי גדול בבריטניה – עם קטעים יפים ומעצבנים כאחד לאורכו (הרבה עליות וירידות קטנות, ופשוט ארוך!).

אחר כך הנוף נפתח למישורים גדולים, ביצות, הרים שמקיפים אתכם מכל עבר. עוברים דרך מקומות עם שמות אגדיים כמו גלן קו (Glen Coe) – עמק דרמטי עם היסטוריה עקובה מדם – ורנוך מור (Rannoch Moor) – ביצה ענקית ומבודדת שמרגישה כמו סוף העולם (בקטע טוב!).

הקטעים האחרונים קשוחים יותר, במיוחד העלייה המפורסמת אחרי קינלוכלבן (Kinlochleven), שמטפסת בגובה משמעותי. אבל הנוף למעלה, והירידה לפורט וויליאם דרך יערות, שווים את המאמץ. ואז, הפסל המפורסם של מטייל הווסט היילנד וויי בכניסה לפורט וויליאם. רגע של אושר טהור, מעורבב עם תשישות וקצת עצב שזה נגמר.

תתכוננו להכל: ימים שמשימים ויפים כמו גלויה, ימים אפורים ורטובים שהרגליים שלכם ישחו בתוך הנעליים, ימים עם רוח מטורפת שתנסה להעיף אתכם מהשביל. הכל חלק מהחוויה. וכל יום ייראה קצת אחרת.

שאלות ותשובות מהירות לממהרים

ש: צריך כושר מטורף כדי לעשות את הווסט היילנד וויי?

ת: לא "מטורף", אבל כן כושר סביר בהחלט. אם אתם מסוגלים ללכת 20 ק"מ ביום עם תיק יום על הגב, אתם בסדר גמור. כדאי להתאמן קצת לפני – לצאת לטיולי יום עם תיק כדי להרגיל את הגוף.

ש: כמה זה עולה בערך?

ת: תלוי ברמת הפינוק. לינה ב-B&B תעלה הרבה יותר מהוסטל או קמפינג. העברת ציוד מוסיפה עלות. אוכל, בירה, וויסקי בפאבים – מצטבר. אפשר לעשות את זה בתקציב של כמה מאות פאונד לאדם (בקמפינג ובישול עצמי) ויכול להגיע לאלף-אלפיים פאונד ויותר (בלינה מפנקת והעברת ציוד). תכננו לפי התקציב שלכם.

ש: האם אני יכול ללכת לבד?

ת: בוודאי! הווסט היילנד וויי הוא מסלול פופולרי מאוד להליכה סולו. הוא בטוח יחסית (אם אתם נשארים על השביל ומשתמשים בהיגיון), ומכיוון שיש הרבה אנשים על המסלול, אתם אף פעם לא באמת לבד לגמרי. זו גם הזדמנות מצוינת להכיר אנשים אחרים.

ש: מה אם אני פוחד מהמיג'ס?

ת: לכו בסתיו (ספטמבר-אוקטובר). הסיכויים נמוכים משמעותית. אם אתם הולכים בקיץ, הצטיידו בתכשירים חזקים נגדם ואולי אפילו רשת לפנים. הם בעיקר מופיעים בשעות הערב המוקדמות וליד מקורות מים עומדים כשיש לחות ואין רוח.

ש: יש קטעים שאפשר לדלג עליהם?

ת: כן, יש שירותי אוטובוס או מוניות שמקשרים בין חלק מהנקודות. זה לא "לרמות" את המסלול, זה פשוט להתאים אותו ליכולות או לרצונות שלכם. אם יום אחד אתם גמורים, אין בושה לעלות על אוטובוס לקטע קצר או ארוך.

ש: מה הדבר הכי חשוב לזכור?

ת: ליהנות מהדרך, לא רק מהמטרה. הנוף, האנשים, השקט, המקלחת החמה בסוף היום, הבירה בפאב. זה חלק מהמסע.

רגע לפני שמסיימים: האם זה שווה את זה? (ספוילר: כן!)

אחרי שדיברנו על הכל – הלוגיסטיקה, הציוד, הקצב, המיג'ס והגשם – נשאלת השאלה: האם כל המאמץ הזה שווה את זה? התשובה היא חד משמעית ומהדהדת: כן!

הווסט היילנד וויי הוא לא סתם טרק. הוא חוויה. הוא מאתגר, הוא מתיש, הוא רטוב, לפעמים הוא גם כואב קצת. אבל הוא גם מרומם נפש בצורה בלתי רגילה.

הנופים שתראו, תחושת ההישג שתציף אתכם כשפסל המטייל יתגלה לכם מול העיניים בפורט וויליאם, הסיפורים שתצברו, האנשים שתכירו – כל אלה שווים כל צעד וכל שלפוחית.

זה מסע שבו אתם מחוברים לגוף שלכם, לטבע, וקצת לעצמכם. אתם רחוקים מהסחות הדעת של חיי היום יום, וזה מאפשר מחשבות חדשות לצוץ. אולי תגלו על עצמכם דברים שלא ידעתם.

אז כן, צאו לזה. תתכננו. תתאמנו קצת. תתכוננו לגשם ולמיג'ס (אבל אל תתנו להם להפחיד אתכם יותר מדי). ותנו לסקוטלנד לעשות את הקסם שלה עליכם. כי כשתסיימו, תרגישו שונה. יותר חזקים, יותר מחוברים, ויותר מעריכים מקלחת חמה.

ההרפתקה מחכה. עכשיו אתם יודעים הכל כדי לצאת אליה.