בר בהר מסלול מעגלי: הטיול הסודי שכולם מדברים עליו

יש מקומות שמחכים בדיוק לכם. לא כאלה שמככבים בכל פוסט באינסטגרם, לא כאלה שהשביל נשחק מרוב רגליים, ולא כאלה שצריך לחפש בהם חניה יותר ממה שהולכים. אנחנו מדברים על מקום שיגרום לכם לשכוח את הכל. לשכוח את הפקקים בבוקר, את הבוס שרוצה עוד משהו "על הדרך", את הצרות הקטנות והגדולות. מקום שיש בו שקט אחר. נוף אחר. תחושה של אמת בפרצוף. או יותר נכון, נוף אמיתי בפרצוף. אם אתם מרגישים שהשגרה חונקת, שהמסכים נדבקו לעיניים, שהבטריות מבקשות טעינה דחודית – אז רגע לפני שאתם רצים להזמין כרטיס טיסה ליעד אקזוטי במחיר מופקע, יש לנו הצעה בשבילכם. משהו קרוב. משהו עוצמתי. משהו שישאיר אתכם פעורי פה ועם אבק מדברי על המגפיים. המקום הזה הוא בר בהר. ואנחנו הולכים לפרט לכם אותו עד הגרגר האחרון, כדי שתוכלו פשוט לצאת ולחוות אותו בעצמכם, בלי סימני שאלה.

מה זה לעזאזל בר בהר ולמה דווקא הוא?

אוקיי, בואו נתחיל מההתחלה. בר בהר זה לא פאב שמגיש בירות על איזה הר נידח (למרות שזה רעיון מעולה לסטארט-אפ). זה שם של מסלול טיול מעגלי, מופלא ויחסית פחות מוכר ביחס לכמה שהוא מדהים. הוא יושב לו שם, קרוב למצפה רמון, באזור שיש בו קסם מדברי אחר. כזה שקצת קשה להסביר במילים, אבל כזה שחודר לך לנשמה ברגע שאתה נושם את האוויר היבש והצלול שלו.

אבל למה דווקא הוא? מכל אלפי המסלולים שיש בארץ היפה שלנו? פשוט כי יש בו את הכל. הוא לא ארוך מדי בשביל להתיש לגמרי, אבל גם לא קצר מדי בשביל להרגיש שלא עשיתם כלום. יש בו עליה מאתגרת אבל לא בלתי אפשרית, נוף שיגרום לכם לשלוף את הטלפון כל שתי שניות (ואז להתבאס שהתמונות לא מצליחות לתפוס אפילו עשירית מהמציאות), שקט כזה שאפשר לחתוך בסכין (מדברית, כמובן), והכי חשוב – הוא מעגלי. זה אומר שחוזרים לאותה נקודה ממנה התחלתם. אין צורך בהקפצות רכבים מורכבות או בלתפוס טרמפים מוזרים. הגעתם, חניתם, הלכתם, חזרתם, נסעתם. פשוט מושלם.

לא עוד מסלול "רגיל": מה מיוחד כל כך במסלול המעגלי הזה?

בואו נפרט. כי להגיד "נוף מדהים" זה נחמד, אבל זה כמו להגיד על שף כוכבי מישלן שהוא "יודע לבשל". בר בהר מציע חוויה ויזואלית וחושית שונה.

• הנוף של מכתש רמון מזווית אחרת: רוב האנשים מכירים את התצפיות המרשימות על המכתש מנקודות מוגדרות כמו מצפה רמון עצמה. בר בהר לוקח אתכם לקצה אחר לגמרי. אתם מטפסים למעלה, הולכים על רכס, ורואים את המכתש העצום הזה נפרש לרגליכם מזווית קצת אחרת, פחות "רשמית", יותר פראית. זה כאילו המכתש לוחש לכם סודות שרק מי שמטפס למעלה יכול לשמוע.
• גיאולוגיה מרתקת (כן, זה באמת מרתק): האזור הזה עשיר בסיפורים גיאולוגיים בני מיליוני שנים. הצבעים של הסלעים, השכבות, הצורות המטורפות שהטבע פיסל – הכל מספר סיפור. אתם לא חייבים להיות גיאולוגים בשביל להעריך את זה. פשוט להסתכל מסביב, לראות את הגוונים של האדום, החום, הצהוב, השחור, ולהבין כמה קטנים אנחנו אל מול הזמן והכוחות האדירים שעיצבו את הנוף הזה.
• שקט כזה שמעיר את הנשמה: במדבר השקט הוא לא רק היעדר רעש. הוא נוכחות בפני עצמה. בבר בהר, במיוחד אם מגיעים בשעות הפחות עמוסות, השקט יכול להיות מחריש אוזניים. זה המקום לשמוע את עצמכם חושבים. לשמוע את הרוח לוחשת. לשמוע את דפיקות הלב שלכם בקצב של הטיפוס. זה רגע נדיר של התנתקות אמיתית.
• אתגר פיזי שמחבר לגוף: המסלול הזה לא קשה מדי למי שהולך מדי פעם, אבל הוא בהחלט דורש מאמץ. יש בו קטעים של עליה וירידה די תלולים. זה בדיוק האתגר הזה שגורם לך להרגיש שאתה בחיים. שהשרירים עובדים, שהריאות מתמלאות באוויר. ובתמורה למאמץ הזה, אתם מקבלים תחושה של סיפוק אדיר בסוף, כאילו כבשתם איזה פסגה אישית קטנה (או גדולה, תלוי בכושר).

תכלס, איך מגיעים לשם? (ולמה לא להתייאש בדרך)

טוב, אחרי ששכנענו אתכם שאתם חייבים את זה לעצמכם, בואו נדבר תכלס. בר בהר נמצא באזור מצפה רמון, אבל לא בכניסה הראשית לעיירה. נקודת ההתחלה של המסלול לרוב מסומנת בוויז או גוגל מפות כ"חניון לילה בר בהר" או "מסלול בר בהר".

איך מגיעים? בעיקר ברכב. נוסעים לכיוון מצפה רמון, ואז פונים לכיוון ירוחם או דימונה (תלוי מאיזה כיוון אתם מגיעים). מאיזשהו שלב, לפי השילוט או ההכוונה בווייז, תצטרכו לרדת מהכביש הראשי לדרך עפר. ופה מגיע הקאץ': דרך העפר הזו יכולה להיות קצת מאתגרת לרכב פרטי. היא לא דורשת בהכרח 4X4, אבל רכב נמוך או רכב עם צמיגים בלויים עלול להתקשות מעט בקטעים מסוימים, במיוחד אחרי גשם. חשוב לנהוג לאט ובזהירות. אל תתייאשו! זו בדיוק החוויה המדברית – קצת טרטור כדי להגיע למקום מיוחד.

נקודת ההתחלה היא חניון עפר די פשוט. אין שם שירותים או מים. זה הדבר האמיתי. חונים, נועלים את הרכב (כן, לצערי גם במדבר צריך להיות זהירים), ומחפשים את סימון השבילים. המסלול מסומן בצבע מסוים (מומלץ לבדוק מראש מה הצבע העדכני, לרוב זה כחול או ירוק, אבל תמיד כדאי להתעדכן באתר רשות הטבע והגנים או ברשת), וזהו, אתם בפנים.

לפרק את המסלול לגורמים: מה מחכה לכם בכל שלב?

בואו נעבור על החוויה, שלב אחרי שלב. זה לא מדע טילים, כן? אבל הבנה קלה של המבנה יכולה להכין אתכם מנטלית (וגם פיזית) טוב יותר.

ההתחלה: קצת עליה לחמם את המנועים (והשרירים)

יוצאים מהחניון, ומהר מאוד מתחילים לטפס. זו עליה לא ארוכה במיוחד, אבל היא יכולה להיות די תלולה. קצב אחיד, נשימות עמוקות, ואל תשכחו להסתכל אחורה מדי פעם. הנוף נפתח די מהר, ואפשר להתחיל לראות את האזור ממנו הגעתם הופך להיות קטן יותר ויותר. זה השלב שבו אתם משילים מעצמכם את כל מה שלא קשור לטיול הזה. המחשבות על העבודה, על החשבונות, על רשימת הקניות – פשוט תשאירו אותן למטה. אתם עולים למעלה, לחוויה אחרת.

הפסגה (הפנימית והחיצונית): ללכת על הקצה (תרתי משמע)

אחרי הטיפוס הראשוני, מגיעים לרכס. וזה השלב שבו הנוף באמת מתפוצץ לכם בפנים. אתם הולכים על שפת המצוק, ומתחתכם נפרש מכתש רמון בכל הדרו. זה מראה עוצר נשימה. באמת. יש נקודות שבהן המצוק פשוט צונח למטה באלגנטיות דרמטית. זה השלב לצלם (עם הגב לנוף, כמובן, כדי שיראו איפה הייתם), אבל בעיקר לעצור. לנשום את האוויר. להרגיש את המרחבים. להבין כמה קטנים אנחנו מול העוצמה הזו. ההליכה על הרכס יחסית מישורית, עם עליות וירידות קלות, והיא פשוט תענוג צרוף לעיניים ולנשמה.

נקודה למחשבה (לא לדאגה): ההליכה היא אמנם על שפת המצוק בחלקים, אבל השביל מסומן בצורה בטוחה ואין צורך להתקרב יותר מדי לקצה. תהנו מהנוף מרחוק, תעריכו את העוצמה, ואל תתפתו לסכנות מיותרות בשביל תמונה "מושלמת". החיים שלכם שווים הרבה יותר.

הירידה: לפעמים קשה יותר מהעליה (אבל הנוף מפצה הכל)

טוב, כל עליה חייבת להיגמר בירידה. ובירידה יש אתגר משלה. בחלקים מסוימים היא יכולה להיות די תלולה, ואפילו טכנית קצת, עם דרדרת קטנה או מדרגות סלע. זה השלב שמצריך ריכוז. להסתכל איפה דורכים. להיעזר בידיים במידת הצורך. ללכת לאט. אבל גם פה, הנוף שמתגלה מנקודת מבט שונה לגמרי מפצה על המאמץ. אתם יורדים לכיוון קרקעית העמק, ורואים את המצוקים מלמטה. הצבעים נראים אחרת, הצורות נראות אחרת. זו כאילו חוויה חדשה בתוך אותו מסלול. בסוף הירידה, השביל לרוב מתמתן והופך להליכה קלה יותר בחזרה לכיוון הרכב.

טוב, אז מה אורזים? מדריך הישרדות מקוצר (ובעיקר מצחיק)

המדבר לא צוחק. והוא בטח לא מרחם על מי שלא מתכונן כמו שצריך. אז רגע לפני שאתם קופצים לרכב, הנה רשימת בדיקה קצרה (ולא ממצה, כן? תפעילו גם שיקול דעת בעצמכם):

• מים: המון מים. יותר ממה שאתם חושבים שצריך. ברצינות. במדבר מתייבשים מהר, ואין איפה למלא. כלל אצבע: לפחות 3-4 ליטר לאדם, תלוי בעונה ובכושר. עדיף לחזור הביתה עם עודף מים מאשר להתייבש באמצע המסלול.
• נעלי הליכה טובות: לא כפכפים. לא סנדלים פתוחים. לא סניקרס עירוניות. צריכות להיות נעליים סגורות, יציבות, שתומכות בקרסול ומגנות על כפות הרגליים מהסלעים החדים והדרדרת. רגל נקועה באמצע המדבר זה פחות כיף.
• כובע וקרם הגנה: השמש המדברית היא לא משחק ילדים. היא שורפת מהר ובלי רחמים. תתגוננו. נקודה.
• אוכל קל וכיפי: סנדוויצ'ים, פירות יבשים, אגוזים, חטיפי אנרגיה. דברים שנותנים בוסט של אנרגיה ולא כבדים על הבטן. ואם אפשר, משהו מתוק בסוף כפרס.
• מפה (פיזית או באפליקציה אמינה) וסוללה מלאה בטלפון: למרות שהמסלול מסומן, במדבר קל יחסית לאבד אוריינטציה. וגם אם אתם הכי גאונים בניווט, עדיף שיהיה לכם גיבוי. תמיד טוב שיהיה איתכם כלי ניווט וטלפון עם סוללה מלאה (ועדיף גם סוללת גיבוי).
• שקית אשפה: מה שהכנסתם, מוציאים. תמיד. תמיד. תמיד. המדבר הוא בית, תשאירו אותו נקי.
• עזרה ראשונה בסיסית: פלסטרים, חומר חיטוי, משהו נגד כאבים. לדברים הקטנים שיכולים להרוס את היום.

מתי הכי כיף ללכת בבר בהר? (ולמה לא באוגוסט בצהריים)

טוב, זה די ברור מאליו למי שמכיר את המדבר הישראלי, אבל שווה להדגיש: הקיץ הישראלי והמדבר זה שילוב קטלני. באוגוסט בצהריים, הטמפרטורות יכולות לטפס לרמות שפשוט הופכות את ההליכה לסכנת חיים. אז מתי כן?

• סתיו, חורף ואביב: אלו העונות המושלמות. הטמפרטורות נוחות עד קרירות, האוויר צלול, ולפעמים אחרי גשם המדבר מתכסה בפריחה מדהימה (אם כי נדירה באזור הספציפי הזה, אבל קיימת).
• שעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים המאוחרות: גם בעונות הנעימות, עדיף להימנע משיא החום של הצהריים. להתחיל מוקדם בבוקר זה אידיאלי – לראות את הזריחה במדבר זה חוויה אחרת לגמרי, והאור רך ונעים יותר לצילום ולהליכה. להתחיל לקראת אחר הצהריים ולאפשר לסיים לפני השקיעה זה גם אופציה נהדרת, כשהאור הופך זהוב והטמפרטורות יורדות. רק תוודאו שיש לכם מספיק זמן לסיים לפני שחשוך לחלוטין.

ומה אחרי הטיול? לאן ממשיכים מהאגדה הזו?

סיימתם את המסלול. אתם עייפים, מאובקים, אבל עם חיוך ענק ותחושה של הישג. מה עכשיו?

מצפה רמון נמצאת במרחק נסיעה קצר יחסית. שם תוכלו למצוא מסעדות נחמדות, בתי קפה, מקומות לינה שווים (מאכסניות פשוטות ועד מלונות יוקרתיים), ואפילו להשלים את חווית מכתש רמון מנקודות תצפית נוספות (כמו מרכז המבקרים על שם אילן רמון, שווה ביקור). אם אתם בעניין של עוד טבע, יש באזור עוד המון מסלולים קצרים וארוכים יותר, גיא שניר (הספירלה), הר גמל, ואדיות נוספים. האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.

רגע, רגע… יש לי עוד שאלות! (וכמובן שיש לנו תשובות)

כמה זמן אורך המסלול בערך?

זה מאוד תלוי בכושר שלכם ובכמה זמן אתם עוצרים לנוח, לצלם ולהתפעל מהנוף. בממוצע, רוב המטיילים לוקחים בין 3 ל-5 שעות להשלים את המסלול.

האם המסלול מתאים לילדים?

זה תלוי מאוד בגיל הילדים וברמת הניסיון שלהם בטיולים. לילדים קטנים מאוד (מתחת ל-6-7) הוא פחות מתאים בגלל קטעי העליה והירידה התלולים. לילדים גדולים יותר (8 ומעלה) שיש להם ניסיון בהליכה בשטח והם בכושר סביר, זה יכול להיות אתגר כיפי וחוויה אדירה. תמיד מומלץ להתחיל עם טיולים קצרים יותר לבדוק את היכולות.

האם מותר להיכנס עם כלבים למסלול?

בדרך כלל, אין איסור ספציפי על כניסה עם כלבים למסלול הזה, מכיוון שהוא אינו שמורת טבע מוכרזת בהחלט כמו מכתש רמון עצמו. עם זאת, חשוב לשמור על הכלב קשור, לדאוג לו למים רבים (הרבה יותר ממה שאתם צריכים), לשים לב לכפות הרגליים שלו על הסלעים החמים, ולא להשאיר אחריו זכר. האחריות כולה עליכם.

האם יש צל במסלול?

בגדול? לא. זה מדבר. יש אולי כמה סלעים גדולים או גבים (אם יש מים) שיוכלו לספק צל חלקי ור уגע, אבל אל תבנו על זה. הצל העיקרי מגיע מהכובע ומהשמש שמסתתרת (בעונות הנעימות, כמובן).

האם יש נקודות מים או שירותים לאורך המסלול?

בשום אופן לא. כפי שציינו, נקודת ההתחלה היא חניון עפר בלבד. זה מסלול טבע פראי. מה שהבאתם זה מה שיש לכם. תכנון מראש הוא קריטי.

האם המסלול מסומן היטב?

כן, המסלול מסומן בסימוני שבילים ברורים. עם זאת, תמיד כדאי לשים לב היטב לסימונים, במיוחד בקטעים הסלעיים או הפחות ברורים. שוב, מפה ו-GPS הם גיבוי מעולה.

האם נדרש תשלום כניסה למסלול?

לא, נכון לעכשיו הכניסה למסלול חופשית ואינה דורשת תשלום.

אז מה אתם אומרים? מוכנים לאתגר? מוכנים להתנתק, לנשום אוויר מדברי צלול, ולחוות נוף שישאיר אתכם חסרי מילים? בר בהר מחכה לכם. הוא לא דורש הרבה, רק קצת הכנה והרבה סקרנות. צאו לדרך, ותחזרו עם סיפורים שרק המדבר יודע לספר. ועם אבק על הנעליים, כמובן. זה חלק מהעניין.