טרק שבעת האגמים בבולגריה: המסלול שחובה לעשות פעם בחיים

תרימו יד אם גם אתם חולמים לפעמים לברוח מהכל.

לא סתם לברוח לחופשה רגילה של בטן-גב (למרות שגם זה אחלה, כן?).

אלא ממש לברוח למקום עוצר נשימה.

מקום עם נופים שיגרמו ללסת שלכם ליפול לרצפה (ואז תצטרכו להתכופף להרים אותה, שזה קצת מביך).

מקום שבו האוויר נקי, השקט ממכר והטבע פשוט… וואו.

אם הזדהיתם עם התיאור הזה, אז כנראה שהגיע הזמן שתכירו את שבעת האגמים של רילה בבולגריה.

כן, כן, שמעתם נכון. בולגריה.

לא רק קזינו וקוטג' זול, אלא גם פנינת טבע מרהיבה שמחכה שתגלו אותה.

במאמר הזה, אנחנו הולכים לצלול לעומק (תרתי משמע, בכל זאת אגמים) של אחד הטרקים היפים והנגישים באירופה.

נבין איך מגיעים, מה רואים, כמה קשה זה באמת, ואיך עושים את זה נכון – בלי ליפול למלכודות תיירים ובלי להרגיש שפספסתם משהו.

אז שימו נעלי הליכה (או לפחות דמיינו שאתם נועלים אותן), הכינו כוס קפה, ובואו נצא למסע וירטואלי שיגרום לכם להזמין כרטיס טיסה עוד לפני שתסיימו לקרוא.

כי אם יש מקום ששווה את המאמץ הקטן שבהגעה אליו – זה המקום הזה.

ואנחנו כאן כדי לוודא שתעשו את זה הכי טוב שאפשר.

מוכנים? קדימה!

מה הסיפור של שבעת האגמים האלה בכלל? ולמה כולם מדברים עליהם פתאום?

אוקיי, אז נתחיל מהבסיס.

שבעת אגמי רילה הם לא סתם שלוליות גדולות שמישהו החליט לספור.

מדובר בקבוצה של אגמים קרחוניים (כן, כאלה שנוצרו מקרחונים עתיקים, לא אגמים שאפשר להחליק עליהם בקיץ), השוכנים בגבהים שונים בהרי רילה, רכס ההרים הגבוה ביותר בבולגריה ובכל חצי האי הבלקני.

כל אגם נקרא על שם המאפיין הבולט שלו:

• האגם התחתון (Долното езеро – Dolnoto Ezero): כשמו כן הוא, הנמוך ביותר.
• אגם הדג (Рибното езеро – Ribnoto Ezero): פעם היו בו דגים, היום בעיקר תיירים שמחפשים אותם. הרדוד ביותר.
• אגם התלתן (Трилистника – Trilistnika): בצורת תלתן, כמובן. קצת דמיון לא יזיק.
• אגם התאומים (Близнака – Bliznaka): הגדול ביותר בשטחו, נראה כשני אגמים מחוברים (מכאן שמו).
• אגם הכליה (Бъбрека – Babreka): נחשו מה? הוא בצורת כליה! תלול במיוחד בחופיו.
• אגם העין (Окото – Okoto): העמוק ביותר מבין האגמים הקרחוניים בבולגריה (כ-37 מטר!), עגול וצלול כמו… עין.
• אגם הדמעה (Сълзата – Salzata): הגבוה ביותר, עם מים צלולים להפליא שמאפשרים לראות את הקרקעית. משקיף על כל שאר האגמים.

היופי פה הוא לא רק בכל אגם בפני עצמו, אלא בשילוב של כולם.

הם ממוקמים אחד מעל השני, מחוברים בנחלונים ומפלים קטנים, ויוצרים פסיפס נופי משגע.

תוסיפו לזה את הפסגות המחודדות של הרי רילה מסביב, את המרבדים הירוקים בקיץ (או השלג הלבן בכתפיים של ההרים גם באוגוסט), ואת תחושת המרחב האינסופית – ותקבלו מתכון מנצח לחוויה בלתי נשכחת.

למה כולם מדברים עליהם? כי זה פשוט מדהים, נגיש יחסית, ולא דורש משכנתא כדי לבקר.

זהו אחד מאתרי הטבע הפופולריים ביותר בבולגריה, ומושך אליו מטיילים מכל העולם, וגם המון ישראלים שמגלים את הקסם.

תכל'ס, איך מגיעים לשם בלי להסתבך? (רמז: זה יותר פשוט ממה שחשבתם!)

ההגעה לאזור האגמים היא חלק מההרפתקה, אבל היא ממש לא מסובכת כמו שזה אולי נשמע.

נקודת המוצא העיקרית לטרק היא אזור פאניצ'ישטה (Panichishte), כפר נופש קטן וחמוד.

משם, הדרך הנפוצה ביותר היא באמצעות רכבל.

אופציה א': הרכב הנוסע (או השכור)

אם אתם מטיילים עם רכב שכור (מומלץ מאוד לטיול בבולגריה באופן כללי), הדרך די פשוטה.

נוסעים לעיירה סאפארבה באניה (Sapareva Banya), המפורסמת בזכות הגייזר החם שלה (היחיד מסוגו בבלקן!).

מסאפארבה באניה, יש כביש מתפתל שעולה לפאניצ'ישטה ולאחר מכן לתחנה התחתונה של הרכבל (Pionerska hut).

הנסיעה מסופיה אורכת כשעה וחצי-שעתיים, תלוי בתנועה וביכולת שלכם להתמודד עם כבישים בולגריים.

יש חניה מסודרת (בתשלום סמלי) ליד הרכבל. אל תתפתו לחנות בצידי הדרך בפראות, אתם לא רוצים להתחיל את היום עם דו"ח או גרוע מזה.

אופציה ב': תחבורה ציבורית למתקדמים (וקצת הרפתקנים)

אפשרי, אבל קצת יותר מאתגר.

צריך לקחת אוטובוס מסופיה לדופניצה (Dupnitsa), ומשם אוטובוס נוסף לסאפארבה באניה.

מסאפארבה באניה לתחנת הרכבל התחתונה, האפשרויות מצטמצמות למונית או טרמפים (פחות מומלץ).

זה דורש תכנון טוב, בדיקת לוחות זמנים (שלא תמיד מדויקים בבולגריה…), וסבלנות.

מתאים למי שמחפש חוויה אותנטית יותר ורוצה לחסוך בעלויות הרכב.

הרכבל: קיצור הדרך לשפיות (ולנוף מטורף)

בין אם הגעתם ברכב או בתחבורה ציבורית, רוב הסיכויים שתעלו ברכבל הכיסאות שיוצא מ-Pionerska hut ומגיע ל-Rila Lakes hut (בקתת אגמי רילה).

זה חוסך טיפוס רגלי ארוך ותלול (בערך שעתיים-שלוש), ומאפשר לכם להתחיל את המסלול המעגלי של האגמים כשאתם רעננים יחסית.

הנסיעה ברכבל עצמה היא חוויה – כ-20 דקות של ריחוף מעל יערות עבותים, עם נוף שנפתח ככל שעולים.

טיפ חשוב: הרכבל פופולרי מאוד, במיוחד בסופי שבוע ובשיא עונת הקיץ (יולי-אוגוסט).

התורים יכולים להיות ארוכים מאוד (גם שעה ויותר!).

נסו להגיע מוקדם בבוקר, או באמצע השבוע אם אפשר.

בדקו את שעות הפעילות מראש, הן משתנות בין העונות.

יש גם שעות תחזוקה שבועיות (בדרך כלל יום שני בבוקר), אז כדאי לוודא שהוא פועל ביום שאתם מתכננים להגיע.

---

שאלות ותשובות זריזות: הגעה ורכבל

שאלה: כמה עולה הרכבל?

תשובה: המחירים משתנים מעט משנה לשנה, אבל נכון לזמן כתיבת שורות אלה, המחיר לכיוון אחד הוא סביב 25 לב בולגרי (כ-12.5 יורו) למבוגר. יש הנחות לילדים ולכרטיס הלוך-חזור.

שאלה: האם אפשר לעלות ברגל במקום ברכבל?

תשובה: כן, בהחלט. יש שביל מסומן שעולה מהתחנה התחתונה לעליונה. זה מוסיף כשעתיים-שלוש של טיפוס די מאומץ למסלול הכולל. מומלץ רק למטיבי לכת או למי שיש לו יום ארוך במיוחד.

שאלה: האם הרכבל מפחיד למי שיש לו פחד גבהים?

תשובה: זה רכבל כיסאות פתוח. אם יש לכם פחד גבהים משמעותי, זה עלול להיות מאתגר. הוא לא נוסע מהר מאוד והוא יציב, אבל אתם חשופים לגובה. אם הפחד קל, הנוף המדהים עשוי להסיח את דעתכם.

---

איזה מסלול לבחור? כי לא כל הנוצץ זהב (ולא כל שביל מוביל לאגם הנכון)

אז עליתם ברכבל (או טיפסתם כמו גיבורים), הגעתם לבקתת אגמי רילה, ועכשיו מה?

מכאן מתחיל המסלול המעגלי הפופולרי, שעובר ליד רוב האגמים.

השילוט בדרך כלל בסדר גמור (סימון אדום ולבן), אבל כדאי מאוד להצטייד במפה או באפליקציית ניווט מתאימה (כמו Maps.me או AllTrails) עם מסלול שהורדתם מראש. למה? כי יש כמה פיצולי שבילים, ובשיא העונה, כשיש הרבה אנשים, קל ללכת אחרי העדר… גם אם הוא פונה לכיוון הלא נכון.

המסלול הסטנדרטי:

1. מבקתת אגמי רילה (תחנת הרכבל העליונה), מתחילים לטפס לכיוון אגם הכליה (Babreka). זה החלק הראשון והוא בעלייה מתונה יחסית.
2. מגיעים לאגם הכליה – נקודה פופולרית לעצירה והתפעלות. הנוף מכאן כבר מתחיל להיות מרשים.
3. ממשיכים בטיפוס, הפעם תלול יותר, לכיוון אגם העין (Okoto). המאמץ משתלם, הנוף מלמעלה מדהים.
4. הנקודה הגבוהה ביותר במסלול הסטנדרטי היא התצפית מעל אגם העין, שממנה אפשר לראות גם את אגם הדמעה (Salzata) הגבוה ביותר. מכאן נשקף נוף פנורמי על רוב האגמים – רגע השיא של הטיול עבור רבים.
5. מהתצפית, מתחילים לרדת חזרה לכיוון אגם התאומים (Bliznaka), אגם התלתן (Trilistnika) ואגם הדג (Ribnoto Ezero). הירידה יכולה להיות תלולה ומעט טכנית בחלקים מסוימים, אז לכו בזהירות.
6. מקיפים את האגמים התחתונים יותר וחוזרים בשביל נוח יחסית בחזרה לבקתת אגמי רילה ולרכבל.

כמה זמן זה לוקח?

המסלול המעגלי המלא אורך בדרך כלל בין 4 ל-6 שעות, תלוי בקצב ההליכה שלכם, בכמות העצירות לצילומים (ויהיו הרבה!), ובכושר הגופני.

אל תנסו למהר. המטרה היא ליהנות מהנוף ומהחוויה.

רמת קושי?

בינוני. יש עליות וירידות, חלקן תלולות. הגובה (מעל 2,100 מטר) יכול להשפיע מעט על הנשימה.

השבילים ברובם ברורים, אך יכולים להיות סלעיים, בוציים או אפילו עם כתמי שלג גם בקיץ.

זה לא טיול בפארק הירקון, אבל גם לא טרק למקצוענים בלבד.

עם נעלי הליכה טובות, מים, ונחישות סבירה – רוב האנשים בכושר ממוצע יכולים לעשות את זה.

אפשרויות נוספות למתקדמים (או משוגעים לדבר):

• טיפוס לפסגת האגם (Ezeren Vrah): הפסגה שמשקיפה על כל האגמים. הטיפוס מהתצפית מעל אגם העין הוא תלול ודורש עוד כשעה-שעה וחצי הלוך חזור. הנוף מלמעלה פשוט אלוהי (אם מזג האוויר מאפשר).
• המשך לפסגות נוספות ברכס: כמו פסגת מליוביצה (Malyovitsa) המפורסמת. זה כבר דורש ניסיון, ציוד מתאים ותכנון קפדני יותר.

מתי הזמן הכי טוב לכבוש את הפסגה (או לפחות את האגם השביעי)?

שאלה מצוינת! תזמון הוא קריטי כשמדובר בהרים.

התשובה הקצרה: יולי ואוגוסט.

התשובה הארוכה:

• קיץ (יולי-אוגוסט): זוהי שיא העונה. מזג האוויר הכי יציב (יחסית!), רוב השלג נמס מהשבילים, והכל ירוק ופורח. החיסרון: עומס מטיילים, במיוחד בסופי שבוע, ותורים לרכבל. המחירים באזור עשויים להיות מעט גבוהים יותר.
• אביב מאוחר (יוני): יכול להיות זמן נהדר, עם פחות קהל ופריחה משגעת. אבל, ייתכן שעדיין יהיו שלוגיות (כתמי שלג גדולים) על חלקים מהמסלול, במיוחד באזורים הגבוהים יותר, מה שיכול להקשות על ההליכה או אפילו לחסום מעברים. צריך לבדוק את תנאי השלג לפני היציאה. מזג האוויר עדיין יכול להיות הפכפך.
• סתיו מוקדם (ספטמבר): זמן מעולה נוסף! פחות מטיילים, מזג אוויר לרוב נעים (אם כי מתחיל להתקרר), וצבעי שלכת מרהיבים מתחילים להופיע. הסיכוי לשלג עדיין נמוך יחסית בתחילת החודש. לקראת סוף ספטמבר, הסיכוי לקור ולימים גשומים עולה.
• חורף ואביב מוקדם (אוקטובר עד מאי): האזור מכוסה בשלג עמוק. המסלול אפשרי רק למטפסי הרים מנוסים עם ציוד חורף מלא (נעלי שלג, גרזן קרח וכו') וידע בניווט בתנאי שלג. לא מומלץ למטייל הממוצע. הרכבל עשוי להיות סגור או לפעול במתכונת מצומצמת.

דבר חשוב נוסף: מזג אוויר בהרים הוא תמיד הפכפך!

גם ביום קיץ יפהפה, מזג האוויר יכול להשתנות במהירות.

עננים יכולים להיכנס, רוח יכולה להתחזק, ויכול לרדת גשם (או אפילו ברד) ללא התרעה מוקדמת.

תמיד בדקו תחזית עדכנית לפני היציאה, והיו מוכנים לכל תרחיש (עוד על כך בסעיף הציוד).

לישון כמו מלכים (או לפחות לא לקפוא מקור): אפשרויות לינה באזור

אז החלטתם להקדיש לאזור יותר מיום אחד (רעיון מצוין!), איפה ישנים?

האופציה ההרפתקנית: בקתות הרים (Хижи – Hizhi)

יש כמה בקתות הרים באזור המסלול עצמו:

• בקתת אגמי רילה (Rila Lakes hut): ממוקמת ממש ליד תחנת הרכבל העליונה. נוחה מאוד כנקודת התחלה/סיום.
• בקתת שבעת האגמים (Seven Lakes hut): ממוקמת קצת יותר גבוה, ליד אגם הדג. פחות נגישה מהראשונה.
• בקתת סקקביצה (Skakavitsa hut): ממוקמת מעט מחוץ למסלול הראשי, ליד מפל סקקביצה היפה.

מה לצפות מבקתה בולגרית? אל תצפו למלון 5 כוכבים.

הלינה היא בדרך כלל בחדרים משותפים עם מיטות קומותיים (דורמיטורי).

השירותים והמקלחות משותפים, ולעיתים בסיסיים מאוד (מים חמים זה לא תמיד מובן מאליו).

יש בדרך כלל מסעדה קטנה שמגישה אוכל פשוט וחם (מרק שעועית בולגרי – חובה!), בירה ושתיה קלה.

האווירה בדרך כלל נעימה וחברותית, מקום טוב לפגוש מטיילים אחרים.

חשוב: בשיא העונה, הבקתות יכולות להיות מלאות עד אפס מקום. חובה להזמין מקום מראש, במיוחד אם אתם קבוצה או מגיעים בסוף שבוע. אפשר לנסות להתקשר או לשלוח מייל (אם כי התקשורת באנגלית לא תמיד קלה).

האופציה הנוחה: לינה בעיירות הסמוכות

אם אתם מעדיפים מיטה נוחה, מקלחת פרטית וקצת יותר פינוק, לינה באחת העיירות הסמוכות היא הפתרון המושלם.

• פאניצ'ישטה (Panichishte): הכפר הקרוב ביותר לרכבל. יש בו כמה בתי מלון קטנים, בתי הארחה ודירות להשכרה. נוח מאוד לגישה בבוקר.
• סאפארבה באניה (Sapareva Banya): עיירת ספא גדולה יותר, עם מבחר רחב יותר של מלונות בכל הרמות, מסעדות וחנויות. מפורסמת בזכות הגייזר והמרחצאות החמים – פינוק מושלם אחרי יום הליכה. נמצאת כ-20-30 דקות נסיעה מתחנת הרכבל התחתונה.

היתרון בלינה למטה הוא הנוחות והמבחר.

החיסרון הוא שצריך לנסוע בבוקר לרכבל (ולהתמודד עם התורים אם לא מגיעים מוקדם).

מה לארוז בתיק? המדריך המזורז למטייל שלא רוצה לסחוב בית (אבל גם לא לקפוא)

אריזה נכונה היא המפתח לטיול מוצלח בהרים. מצד אחד, אתם לא רוצים לסחוב משקל מיותר. מצד שני, אתם חייבים להיות מוכנים לתנאים משתנים.

הנה רשימת ציוד מומלצת ליום טיול בשבעת האגמים:

• נעלי הליכה טובות: הפריט הכי חשוב! לא סניקרס, לא נעלי ספורט אופנתיות. נעלי הרים עם סוליה טובה שאוחזת בקרקע, רצוי גבוהות שמחזיקות את הקרסול. ודאו שהן נוחות ושכבר הלכתם איתן בעבר (לא "להתחדש" יום לפני הטיול!).
• ביגוד בשיטת השכבות:
  • חולצה מנדפת זיעה (לא כותנה!).
  • פליז או סווטשירט מחמם.
  • מעיל רוח/גשם קל ואיכותי. חובה! גם אם השמש זורחת בבוקר.
  • מכנסי טיולים נוחים (אפשר גם טייץ).
• תרמיל יום נוח: בנפח 20-30 ליטר, שיושב טוב על הגב.
• מים: לפחות 1.5-2 ליטר לאדם. אפשר למלא מים בחלק מהנחלים (אם אתם בטוחים במקור) או בבקתות, אבל עדיף להגיע מצוידים.
• אוכל ונשנושים: כריכים, פירות יבשים, אגוזים, חטיפי אנרגיה, שוקולד. אל תסתמכו רק על האוכל בבקתות (הוא יכול להיות יקר או שהתור יהיה ארוך).
• כובע ומשקפי שמש: השמש בגובה רב חזקה מאוד, גם כשמעונן.
• קרם הגנה: מאותה סיבה.
• מפה / אפליקציית ניווט: עם סוללה מלאה ו/או מטען נייד.
• טלפון נייד: הקליטה לא תמיד יציבה בכל חלקי המסלול, אבל חשוב שיהיה למקרה חירום (וגם לתמונות, ברור).
• ערכת עזרה ראשונה בסיסית: פלסטרים, תחבושת, חומר חיטוי, משככי כאבים.
• פנס ראש (אופציונלי): אם אתם מתכננים להתחיל מוקדם מאוד או חוששים שתסיימו מאוחר.
• מקלות הליכה (אופציונלי): יכולים לעזור מאוד בעליות ובעיקר בירידות, להוריד עומס מהברכיים.
• כסף מזומן: לא בכל מקום מקבלים אשראי, במיוחד בבקתות. הרכבל בדרך כלל מקבל אשראי, אבל כדאי שיהיה גם מזומן ליתר ביטחון.

מה לא להביא? ג'ינס (לא נוח להליכה ומתייבש לאט אם נרטב), נעלי עקב (ברור?!), תיק צד, יותר מדי בגדים להחלפה לטיול יום.

---

שאלות נפוצות שמעסיקות כל מטייל לפני היציאה (והתשובות שיצילו אתכם)

ריכזנו כאן כמה שאלות שעולות לעתים קרובות, כדי שתגיעו הכי מוכנים שיש:

שאלה: האם המסלול מתאים למשפחות עם ילדים?

תשובה: תלוי בגיל הילדים ובניסיון שלהם בטיולים. המסלול המלא (4-6 שעות) יכול להיות מאתגר לילדים קטנים. ילדים אנרגטיים ומורגלים בהליכה מגיל 8-10 ומעלה כנראה יסתדרו, אבל בקצב איטי יותר. אפשר לעשות מסלול קצר יותר, למשל להגיע רק עד אגם הכליה וחזרה. לא מומלץ עם עגלות או מנשאים לתינוקות קטנים מאוד בגלל תוואי השטח והגובה.

שאלה: האם צריך להיות בכושר שיא?

תשובה: לא חייבים להיות מרתוניסטים, אבל כושר גופני סביר בהחלט יעזור. אם אתם רגילים לשבת כל היום במשרד ולא זזים הרבה, כדאי אולי להתחיל עם מסלולים קלים יותר או לעשות כמה הליכות הכנה לפני. כאמור, המסלול בדרגת קושי בינונית.

שאלה: האם אפשר לשתות מים מהאגמים או הנחלים?

תשובה: רשמית, לא מומלץ לשתות ישירות מהאגמים או הנחלים ללא טיהור (פילטר או טבליות טיהור). למרות שהמים נראים צלולים, עלולים להיות בהם חיידקים. המקומיים לפעמים שותים ממקורות מסוימים שהם מכירים, אבל כתיירים, עדיף לא לקחת סיכון ולהביא מים איתכם או לקנות בבקתות.

שאלה: יש שירותים לאורך המסלול?

תשובה: יש שירותים (בדרך כלל בתשלום סמלי) בבקתת אגמי רילה (ליד הרכבל) ובבקתת שבעת האגמים. מעבר לזה – הטבע הוא חדר השירותים שלכם. אם אתם חייבים, התרחקו מהשביל וממקורות מים, ואל תשאירו אחריכם נייר טואלט (קחו שקית קטנה לאשפה).

שאלה: האם יש קליטה סלולרית ו-Wi-Fi?

תשובה: קליטה סלולרית היא לרוב חלקית ובלתי יציבה לאורך המסלול. באזור הבקתות יש סיכוי טוב יותר לקליטה. Wi-Fi עשוי להיות זמין (לפעמים בתשלום) בבקתת אגמי רילה, אבל אל תבנו על זה לצפייה בסרטים בנטפליקס.

שאלה: מותר להכניס כלבים?

תשובה: כן, באופן כללי מותר להביא כלבים, בתנאי שהם קשורים ברצועה ולא מפריעים למטיילים אחרים או לחיות הבר. שימו לב שהרכבל עשוי לגבות תשלום נוסף עבור כלב.

שאלה: האם זה מסוכן? יש חיות בר?

תשובה: המסלול עצמו בטוח יחסית אם נזהרים בשבילים התלולים ונערכים למזג האוויר. הסיכון העיקרי הוא החלקה או פציעה קלה. לגבי חיות בר, האזור הוא פארק לאומי ויש בו מגוון בעלי חיים, כולל יעלים, שועלים, ואפילו דובים חומים (נדיר מאוד לראות אותם באזור המסלול המתוייר). אין צורך לחשוש, אבל חשוב לא להשאיר אוכל זמין ולא להתקרב לחיות בר אם במקרה נתקלתם בהן.

---

מעבר לנוף: מה עוד עושים באזור? (כי לא רק הרים יש בבולגריה!)

אם כבר הגעתם עד לכאן, חבל לא לנצל את ההזדמנות ולחוות עוד קצת ממה שיש לאזור להציע:

• סאפארבה באניה (Sapareva Banya): חובה לבקר בגייזר המתפרץ במרכז העיירה (לא כל הזמן, יש שעות מסוימות) ולהתפנק באחד מבתי המרחצאות הרבים המציעים בריכות עם מים מינרליים חמים וטיפולי ספא. מושלם להרפיית השרירים אחרי הטרק.
• מנזר רילה (Rila Monastery): במרחק של כשעה וחצי נסיעה מאזור האגמים נמצא אחד האתרים המפורסמים והחשובים בבולגריה – מנזר רילה. אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, עם ארכיטקטורה מדהימה, ציורי קיר צבעוניים ואווירה רוחנית מיוחדת. שווה מאוד לשלב בטיול.
• מפל סקקביצה (Skakavitsa Waterfall): אם יש לכם זמן וכוח, אפשר לסטות מעט מהמסלול הראשי של האגמים ולבקר במפל הגבוה ביותר בהרי רילה (כ-70 מטר). יש שביל מסומן שמוביל אליו מאזור בקתת סקקביצה.
• בורובץ (Borovets): עיירת סקי פופולרית בחורף, שבקיץ מציעה מסלולי הליכה נוספים, רכבלים, פארק חבלים ואווירת נופש. נמצאת במרחק נסיעה קצר יחסית.

אז… שווה את המאמץ? (ספוילר: כן, ובגדול!)

אחרי כל הדיבורים על תכנון, ציוד, עליות וירידות, בטח עולה השאלה – האם כל הטרחה הזו באמת משתלמת?

התשובה היא כן מהדהד.

הטרק בשבעת אגמי רילה הוא לא סתם עוד הליכה בטבע.

זו חוויה שמשלבת מאמץ פיזי עם תגמול ויזואלי ונפשי אדיר.

הנופים עוצרי נשימה בכל פנייה.

התחושה של לעמוד על פסגה (או ליד אגם צלול בגובה 2,500 מטר) ולשאוף אוויר הרים נקי היא ממכרת.

השקט, למרות המטיילים האחרים (בעיקר אם מתרחקים קצת מהשביל הראשי או מגיעים מחוץ לשעות העומס), הוא מצרך נדיר בימינו.

זה מסלול שנגיש מספיק כדי שרוב האנשים יוכלו לעשות אותו, אבל מאתגר מספיק כדי לתת תחושת הישג אמיתית בסופו.

זו הזדמנות להתנתק מהמסכים, להתחבר לטבע בצורה הכי ישירה שיש, וליצור זיכרונות שיישארו איתכם הרבה אחרי שהשרירים יפסיקו לכאוב.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים יעד לחופשה קצת אחרת, שמשלבת טבע, אתגר והרבה יופי – אל תהססו.

שבעת האגמים של רילה מחכים לכם.

ואחרי שקראתם את המדריך הזה, אתם כבר חצי דרך לשם, מצוידים בכל הידע שצריך כדי להפוך את הטיול הזה לחוויה מושלמת.

יאללה, לכו לארוז!