טרק שביל המלכה ניוזילנד: המסלול המדהים שאתם חייבים להכיר

תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על טרקים. שכחו מהשבילים המפורסמים וההמוניים. יש מקומות בעולם שהם קסם אמיתי, סודות שרק מי שמחפש קצת מעבר למובן מאליו זוכה לגלות. אחד כזה הוא שביל המלכה, ה-Queen Charlotte Track, בניו זילנד. זה לא רק מסלול הליכה, זו חוויה רב חושית, מסע בתוך גלויה שהתעוררה לחיים, והבטחה לשקט פנימי שקשה למצוא במקומות אחרים בעולם. אם נמאס לכם מהרעש, מהצפיפות, וממסלולים שכולם כבר עשו, אתם בדיוק במקום הנכון. המאמר הזה הולך לפתוח בפניכם עולם חדש, ואחרי שתקראו אותו, סביר להניח שתתחילו לתכנן את הטיול הבא שלכם כבר עכשיו. בלי שטויות, בלי מידע כללי שמצאתם בכל מקום. רק התכלס, ממישהו שמכיר את השביל הזה כמו את הבית האחורי שלו.

שביל המלכה: קצת פחות דרמה, קצת יותר נוף מושלם?

בואו נדבר לרגע על ניו זילנד. כולם מכירים את הטרקים הגדולים, את מסלולי ה"גרייט ווקס" המפורסמים, שצריך להזמין חודשים מראש ולהתפלל שמקום בבקתה יתפנה לכם. הם יפים, אין ספק. אבל הם גם המון עבודה, המון סחיבת משקל, ולפעמים גם המון אנשים. שביל המלכה? הוא קצת אחר. הוא נמצא בפיורדלנד של האי הדרומי, באזור המרלברו סאונדס (Marlborough Sounds), אזור שנראה כאילו אמן טבע קיבל התקף השראה מטורף וצייר מפרצים כחולים עמוקים, גבעות ירוקות אינסופיות ויערות עבותים. זה שביל שהוא גם נוף, גם היסטוריה, וגם שיעור אמיתי בהנאה פשוטה מהרגע.

השביל עצמו הוא מסע של 73.5 קילומטרים. הוא מתחיל במקום שנקרא Ship Cove (מעגן הספינות), מקום עם היסטוריה ימית מעניינת, ומסתיים ב-Anakiwa. בדרך, הוא עולה ויורד, מתפתל בין יערות עצי הפאטקה והארוהה, נפתח לנקודות תצפית עוצרות נשימה על המפרצים, ועובר ליד חופים קטנים ושקטים. ההליכה לא קשה מדי ברובה. יש עליות וירידות, בטח, אבל הן לרוב מתונות ומנוהלות היטב. זה לא מסלול שדורש מכם להיות סופר-אתלטים, אלא פשוט ליהנות מהדרך.

73.5 קילומטרים של אושר טהור? למה דווקא השביל הזה?

אז למה מכל הטרקים המדהימים בניו זילנד, דווקא שביל המלכה? יש כמה סיבות טובות:

• הנוף: הוא פשוט אחר. זה לא הנוף האלפיני הדרמטי של ההרים הגבוהים, אלא נוף ימי ירוק וכחול, פראי אך עדין. המפרצים, האיים הקטנים, ההשתקפות של השמים במים השקטים. זה יופי מרגיע, כזה שמוריד את הדופק ופותח את הלב.

• הגמישות: בניגוד לרוב ה"גרייט ווקס" שיש להם מבנה מאוד קשיח של נקודות לינה, שביל המלכה גמיש להפליא. אפשר ללכת אותו מקצה לקצה (3-5 ימים בדרך כלל), אפשר ללכת רק קטעים ממנו, ואפשר לשלב הליכה עם קטעי שיט או קיאקים. זה מתאים כמעט לכל סגנון טיול ולכל רמת כושר.

• הלוגיסטיקה הקלה: וזו נקודה קריטית! לא צריך לסחוב הכל על הגב לכל אורך הדרך. יש שירות העברת ציוד (Water Taxi / Luggage Transfer) שמקפיץ לכם את התיק הגדול מנקודת לינה אחת לשנייה. אתם הולכים רק עם תיק יום קטן שמכיל מים, אוכל ליום, מצלמה ובגדי גשם קלים. זה משנה את כל חווית הטרק.

• אפשרויות לינה מגוונות: בשביל המלכה אין רק בקתות דחוסות של ה-DOC (מחלקת שימור הסביבה). יש גם קמפינגים מסודרים, לודג'ים בוטיקיים מפנקים, וריזורטים קטנים ומקסימים לאורך המסלול. אפשר לסיים יום הליכה ולשקוע בג'קוזי עם כוס יין מקומי, או להכין ארוחת ערב על גזייה מול נוף של מיליון דולר. הבחירה כולה שלכם.

• בעלי חיים: השביל עובר דרך שמורות טבע. סביר להניח שתראו הרבה ציפורים אנדמיות לניו זילנד, כמו פנקייק (ציפור קטנה ושחורה), טואי (ציפור שחורה עם זקן לבן) ואולי אפילו את הקאקה (סוג של תוכי גדול). במפרצים אפשר לפעמים לראות דולפינים או פינגווינים קטנים. הטבע מסביב פועם בחיים.

אז כן, זה בהחלט 73.5 קילומטרים שיכולים להיות טהורים. אם עושים אותם נכון.

3 דברים שחייבים לדעת לפני שיוצאים לשביל המלכה (שלא תגידו שלא אמרנו!)

בואו נדבר תכלס. מה באמת חשוב לדעת לפני שאתם מתכננים את המסע הזה? זה לא מסלול טיול בפארק הירקון, למרות שהלוגיסטיקה קלה יותר. יש כמה דברים קטנים שיכולים לעשות את ההבדל בין טיול מוצלח לטיול… ובכן, פחות מוצלח.

1. הלוגיסטיקה של המים הטקסי: איך הציוד שלכם מגיע לנקודה הבאה?

זה הקסם הגדול של השביל. אתם מזמינים מראש שירות של חברת מים טקסי. אלה סירות קטנות וזריזות שמפליגות כל יום בין נקודות שונות בשביל. בבוקר אתם שמים את התיק הגדול שלכם (שק שינה, בגדים להחלפה, שאר הציוד) בנקודת האיסוף בלודג' או בקמפינג, והסירה אוספת אותו ומעבירה אותו ליעד הבא שלכם לאותו יום. בערב, כשתגיעו לשם, התיק כבר יחכה לכם. זה אומר שאתם הולכים כל היום רק עם תיק יום קטן. זה גיים צ'יינג'ר אמיתי. חשוב לתאם את השירות הזה מראש, במיוחד בעונות השיא.

2. מה אוכלים בשביל? האם יש סופרמרקט באמצע היער?

תשובה קצרה: לא. אין סופרמרקט באמצע היער. ההכנה מראש היא המפתח. אם אתם לנים בקמפינג או בבקתות של ה-DOC, תצטרכו לסחוב את כל האוכל שלכם. אמנם לא על הגב בזמן ההליכה, אבל בתוך התיק הגדול שמועבר. זה דורש תכנון של ארוחות לכל ימי הטרק. אם אתם לנים בלודג'ים, רובם מציעים ארוחות בוקר, צהריים (קופסת אוכל לדרך) וערב, וזו אופציה מפנקת ונוחה שחוסכת לכם את כאב הראש הזה. לוקח קצת את תחושת ה"פראיות" אבל מוסיף נוחות.

3. מתי הזמן הכי טוב ללכת? האם בחורף זה קפוא?

העונות הפופולריות ביותר הן האביב (ספטמבר-נובמבר) והקיץ (דצמבר-פברואר) בניו זילנד. מזג האוויר נוח יחסית, הימים ארוכים, והכל ירוק ופורח. הסתיו (מרץ-מאי) גם הוא זמן מצוין, עם מזג אוויר יציב יותר וצבעים מהממים. החורף (יוני-אוגוסט) קר יותר, ייתכנו גשמים, וחלק מהלודג'ים והשירותים עשויים להיות סגורים. מצד שני, השביל שקט יותר, וזה יכול להיות יתרון למי שמחפש בדידות. לכל עונה יש את הקסם שלה, אבל לאור הלוגיסטיקה של המים הטקסי והלינה, רוב האנשים מעדיפים את העונות החמות יותר.

Q&A מהירים: מה שאלתם ולא העזתם לשאול?

בואו נהיה כנים. לכולם יש שאלות. הנה כמה מהנפוצות ביותר, עם תשובות ישירות:

שאלה: האם אני יכול ללכת את השביל לבד?

תשובה: בהחלט! השביל מסומן היטב, יחסית בטוח, ויש עוד אנשים בדרך (אבל לא יותר מדי, אל דאגה). כל עוד אתם מנווטים טוב ויש לכם קצת ניסיון בטרקים, זה לגמרי אפשרי.

שאלה: האם אני חייב ללכת את כל 73 הקילומטרים?

תשובה: ממש לא! בזכות המים טקסי, אפשר לעלות או לרדת מהשביל בנקודות שונות. אפשר לעשות רק יום הליכה אחד, יומיים, או כל קטע שבא לכם.

שאלה: מה לגבי יתושים וחרקים אחרים?

תשובה: אוי ואבוי, הניו זילנדים ידועים ב"סנדפלייז" (Sandflies) שלהם – זבובונים קטנים ועוקצניים, בעיקר ליד המים. הם יכולים להיות מטרד רציני. תכשיר דוחה חרקים איכותי (רצוי עם ריכוז גבוה של DEET) הוא פריט חובה מוחלט!.

שאלה: האם יש קליטה סלולרית בשביל?

תשובה: לרוב לא. הקליטה מוגבלת מאוד ואפילו לא קיימת ברוב חלקי השביל. זו הזדמנות מצוינת להתנתק. במקרה חירום, רוב הלודג'ים מחוברים לרשתות קשר או לווין.

שאלה: כמה זה עולה?

תשובה: זה תלוי מאוד בסגנון הטיול שלכם. לינה בקמפינג + מים טקסי זול יותר מלינה בלודג'ים מפנקים + מים טקסי. זה לא הטרק הכי זול בניו זילנד, בגלל עלויות המים טקסי והלינה האפשרית בלודג'ים, אבל הוא בהחלט שווה את ההשקעה.

שאלה: מה אם יורד גשם?

תשובה: זה ניו זילנד. ייתכן שירד גשם. חשוב להגיע מוכנים עם ציוד גשם טוב (מעיל, מכנסי גשם, כיסוי לתיק). השביל יפה גם בגשם, והעצים הופכים ירוקים יותר. רק צריך להיות מוכנים לזה.

שאלה: האם אפשר לשלב קיאקים או אופניים?

תשובה: כן! חלק מהשביל פתוח לרכיבה על אופני הרים (צריך לשלם על זה אגרה נוספת ולשכור או להביא אופניים). אפשר גם לשכור קיאקים ולשוט בקטעים שונים של המפרצים, ואפילו לישון על איים קטנים או בחופים מבודדים.

הקטע הכי שווה: נקודות תצפית ורגעים בלתי נשכחים

אחרי כל התכנון והלוגיסטיקה, מה באמת נשאר איתנו? הרגעים הקטנים והגדולים בדרך. שביל המלכה מלא בהם.

• ההתחלה ב-Ship Cove: להגיע לשם בסירה, לדרוך על החוף ההיסטורי הזה, ולהתחיל את המסע כשמולכם נפרש הפיורד הכחול. זו פתיחה דרמטית ומרגשת.

• התצפיות הגבוהות: יש כמה קטעים שבהם השביל מטפס לגובה. העלייה יכולה להיות קצת מאתגרת, אבל הנוף מלמעלה? שווה כל טיפת זיעה. לראות את המפרצים מתפתלים, את האיים צפים במים, את הירוק העז נפגש עם הכחול העמוק. תאמינו לי, זה חומר לחלומות.

• הליכה ביער: חלק גדול מהשביל עובר בתוך יערות עצי ניו זילנד המיוחדים. זה יער ירוק ועשיר, לפעמים כמעט טרופי בתחושה, עם שרכים ענקיים, ציפורים שרות מעליכם, ושקט מופתי. זה קטע מרגיע ומדיטטיבי בהליכה.

• המפגש עם המים: השביל מתקרב למפרצים, מתרחק, ושוב מתקרב. יש קטעים שהולכים ממש ליד קו המים, ליד חופים קטנים ומבודדים. זה הזמן המושלם לעצור, לשבת על סלע, לנשום את האוויר המלוח ולהקשיב לצלילים של הגלים והציפורים.

• שקיעות וזריחות: אם אתם לנים בשביל, אל תפספסו את השקיעות מעל המפרצים ואת הזריחות שצובעות את השמים והמים באור קסום. אלה רגעים של יופי טהור.

• הלודג'ים הקטנים: גם אם לא לנים בהם, לפעמים כיף לעצור ליד אחד הלודג'ים בדרך (אם הם פתוחים ומאפשרים זאת), לקנות קפה או חטיף, ולדבר קצת עם המקומיים. זה מוסיף נופך אנושי למסע בטבע הפראי.

• סיום השביל ב-Anakiwa: ההרגשה הזו של סיום מסע, כשהגעתם לקצה השביל, היא הרגשה מתוקה. בדרך כלל יש שם סירה שמחכה לקחת אתכם חזרה לעיר הקרובה (פיקטון). הסירה שטה במהירות דרך המפרצים, וזה נותן עוד פרספקטיבה מדהימה על כל הדרך שעשיתם.

טיפ פרימיום לסיום: מה שמעטים יודעים על שביל המלכה

רוב האנשים הולכים את השביל מצפון לדרום (מ-Ship Cove ל-Anakiwa). זו הדרך המסורתית והפופולרית יותר. אבל יש כאלה שבוחרים ללכת הפוך (מ-Anakiwa ל-Ship Cove). למה? יש שתי סיבות עיקריות:

1. העלייה המשמעותית ביותר בשביל היא ביום הראשון אם הולכים מדרום לצפון. זה קצת יותר קשה, אבל זה גם נגמר מוקדם יותר. ואז, בשאר הימים, יש יותר ירידות או שביל מתון.

2. לסיים ב-Ship Cove נותן תחושה "היסטורית" יותר של סיום, באותו מקום בו התחיל כל המסע הימי באזור לפני מאות שנים.

זה לא מתאים לכולם, וברוב המקרים עדיף ללכת בנתיב הסטנדרטי מצפון לדרום. אבל אם אתם מחפשים משהו קצת שונה, או רוצים "לגמור" את הקטע הקשה יותר בהתחלה, שווה לשקול את האופציה הזו. רק וודאו ששירותי המים טקסי עובדים גם בכיוון הזה!

לסיכום, שביל המלכה הוא פנינה אמיתית בניו זילנד. הוא מציע את השילוב המושלם של נוף מרהיב, אתגר פיזי מתון, גמישות תכנונית, ולוגיסטיקה נוחה יחסית. זו חוויה שמחברת אתכם לטבע בצורה בלתי אמצעית, מאפשרת לכם להתנתק מהשגרה, ומשאירה אתכם עם זיכרונות מדהימים ורצון עז לחזור. זה לא טרק, זו חוויה שמשנה קצת את הפוקוס, שמזכירה לנו שהיופי נמצא לפעמים בפרטים הקטנים, ובמפרצים השקטים שמחכים רק לנו לגלות אותם. אז למה אתם מחכים? ניו זילנד קוראת לכם, ושביל המלכה מחכה שתגלו את הקסם שלו.