טרק שביל האוורסט שלוש פסגות: המסלול שיטריף לכם את החושים

יש יעדים בעולם שאתה שומע את השם שלהם, והלב כבר מדלג. אוורסט הוא כזה. ההר הכי גבוה, הכי מיתולוגי, חלום של דורות של מטפסים ומטיילים. רוב האנשים חושבים על טרק בסיס אוורסט (EBC) כשהם מדברים על טיול רגלי באזור הזה. וזה יעד מדהים, אין ספק. אבל מה אם נגיד לכם שיש דרך עמוקה יותר, מאתגרת יותר, ועוצרת נשימה (תרתי משמע) הרבה יותר, לחוות את הלב הפועם של ההימלאיה? מסלול שמטיילים מנוסים לוחשים את שמו ביראת כבוד? אז תכירו את טרק "שלוש פסגות" (Everest Three Passes Trek). זה לא עוד טרק. זה מסע התבגרות, פיזית ונפשית, לתוך הנופים הפראיים והאדירים ביותר על פני כדור הארץ. אם חשבתם שראיתם הכל, או אם אתם מחפשים את האתגר הבא שישאיר לכם צלקת שמחה על הלב (ושרירים תפוסים לשבועות), אתם בדיוק איפה שאתם צריכים להיות. המדריך המקיף הזה הולך לפתוח לכם את הראש, ולספק לכם את כל המידע – מהגובה המסחרר ועד לתנאי הלינה הפשוטים והממכרים – כדי שתדעו אם אתם מוכנים לצאת להרפתקה של החיים.

שלוש פסגות, מסע אחד: לא מה שחשבתם על אוורסט

מה זה בכלל טרק "שלוש פסגות" ולמה הוא הולך לכבוש גם אתכם?

בואו נשים את הדברים על השולחן. רוב האנשים שמגיעים לאזור אוורסט עושים את המסלול הקלאסי לבייס קמפ. וזה מעולה. נופים, התאקלמות, והגעה לנקודה האייקונית. אבל טרק שלוש פסגות לוקח את זה צעד (ארוך ומפרך) קדימה. במקום לעלות ולרדת באותו עמק פחות או יותר, המסלול הזה מחבר בין שלושה עמקים מקבילים דרך שלושה מעברי הרים גבוהים במיוחד – שלוש פסגות.

כל פסגה היא אתגר בפני עצמו. כל פסגה פותחת נוף חדש, עמק חדש, וחוויה אחרת. זה מסלול מעגלי ברובו (או כמעט מעגלי, תלוי איך בוחרים לסיים), שנותן טעימה עשירה בהרבה מהאזור המדהים הזה. במקום רק לראות את האוורסט והלוטסה מהעמק הראשי, אתם מטפסים, יורדים, חוצים קרחונים קטנים, מגיעים לאגמים טורקיזיים מדהימים כמו אגמי גוקיו, ורואים את האזור מנקודות מבט שמעט מאוד מטיילים מגיעים אליהן.

המטרה של המסלול הזה היא לא רק להגיע לנקודה ספציפית (כמו הבייס קמפ), אלא לחוות את כל הגיאוגרפיה המורכבת והמגוונת של הפארק הלאומי סאגרמאטה (שם הפארק בנפאל). זה אומר יותר ימי הליכה, יותר עליות וירידות משמעותיות, וכן, יותר הזדמנויות להוכיח לעצמכם ממה אתם עשויים.

שוברת שגרה: 3 הפסגות האגדיות – תכירו אותן מקרוב

כל פסגה היא סיפור בפני עצמה. הן לא סתם נקודות על מפה. הן צמתים דרכים שדורשים כבוד, הכנה, ובעיקר המון נחישות. בואו נצלול פנימה:

1. קונגמה לה (Kongma La) – הפסגה המזרחית והמאותגרת ביותר?

הפסגה הזו יושבת בגובה של כ-5,535 מטרים. לרוב, היא נחשבת לפסגה הראשונה שמטיילים חוצים במסלול הסטנדרטי (שמתחיל בטיפוס לכיוון צ'וקונג). המעבר הזה מקשר בין עמק צ'וקונג/דינגבוצ'ה לעמק הראשי שבו נמצאים לוובוצ'ה וגורק שפ (נקודת המוצא לבייס קמפ ולאתר התצפית קאלה פאת'ר). למה היא נחשבת למאותגרת? כי ההגעה אליה כוללת לעיתים קרובות הליכה על שדה בולדרים ענק ולעיתים גם על קרחון קטן (עם סימון שבילים לא תמיד ברור). העלייה לפסגה תלולה למדי, והירידה לצד השני גם היא לא פיקניק. הנוף מהפסגה? מטורף. פסגות אימלייה, מקאלו, נופצה, לצד אגמים אלפיניים קטנים.

זה בדרך כלל היום הראשון ברצף של ימים קשים, והוא נותן אינדיקציה טובה למה שמצפה לכם בהמשך. אל תזלזלו בו!

2. צ'ו לה (Cho La) – בין פסגות אגדיות לאגמים צלולים

בגובה של כ-5,420 מטרים, צ'ו לה מקשרת בין עמק לוובוצ'ה/דזונגלה (בעמק הראשי) לעמק גוקיו הקסום. המעבר הזה ידוע בקטע הקרחוני/קפוא שלו בצד הצפוני (זה שיורד לכיוון דראנגנאק). לרוב לא צריך ציוד טיפוס מיוחד, אבל מיקרו-ספייקס פשוטים יכולים להיות מצילי חיים, במיוחד בתחילת העונה או בסופה, או אם ירד שלג טרי. העלייה לפסגה מהצד של דזונגלה היא סלעית ותלולה. הנוף מהפסגה מספק הצצה ראשונה לעמק גוקיו המפורסם, עם האגמים הטורקיזיים שלו שנראים כמו פנינים כחולות בנוף האפור-לבן. חציית צ'ו לה היא קריטית כדי להגיע לעמק גוקיו מבלי לחזור את כל הדרך אחורה.

3. רנג'ו לה (Renjo La) – הפסגה הצפונית והנוף המדהים של אוורסט מגוקיו

בגובה של כ-5,360 מטרים, רנג'ו לה יושבת בקצה הצפוני של עמק גוקיו ומקשרת אותו לעמק טאמה (Thame), שהוא פחות מטויל ויותר אותנטי. הפסגה הזו מפורסמת בזכות הנוף שלה. מהפסגה עצמה (או מנקודה גבוהה מעט ממנה בדרך), נשקף אחד מנופי האוורסט האייקוניים ביותר: אוורסט, לוטסה, מקאלו וצ'ו אויו ניצבים בשורה מעל אגם גוקיו השלישי. זה נוף שרואים על מיליון גלויות ותמונות, ולהיות שם ולראות אותו עם העיניים, אחרי כל הדרך שעברתם – זה שווה הכל. העלייה מרנג'ו פוסט לפסגה תלולה, והירידה לכיוון טאמה ארוכה ומשמעותית.

המסלול הגמיש: איך נראה טרק כזה בפועל?

אין מסלול "רשמי" אחד לשלוש פסגות. יופי, נכון? אפשר להתחיל כמעט בכל כיוון, אבל הסבב הנפוץ ביותר הוא להתחיל בצד המזרחי (דרך צ'וקונג), להמשיך מערבה דרך לוובוצ'ה ודזונגלה, ואז לטפס לעמק גוקיו ומשם לרדת דרך טאמה. הנה דוגמה למסלול טיפוסי, שמתחיל (ולרוב גם נגמר) בלוקלה (שדה התעופה המפורסם/לשמצה):

• יום 1: לוקלה (Lukla) ל-פאקדינג (Phakding) – יום קצר להתאקלמות ראשונית.
• יום 2: פאקדינג ל-נמצ'ה באזר (Namche Bazaar) – העלייה הגדולה הראשונה לנמצ'ה, בירת שרפה.
• יום 3: נמצ'ה באזר – יום התאקלמות חיוני! עליות קצרות לגבהים גבוהים יותר (כמו למלון אוורסט ויו) וירידה לישון בנמצ'ה.
• יום 4: נמצ'ה באזר ל-טנגבוצ'ה (Tengboche) – ביקור במנזר המפורסם עם נוף מדהים.
• יום 5: טנגבוצ'ה ל-דינגבוצ'ה (Dingboche) – טיפוס הדרגתי לגובה משמעותי.
• יום 6: דינגבוצ'ה – יום התאקלמות נוסף. מומלץ לטפס לפסגה קרובה כמו ננגקארצאנג רי (Nangkartshang Peak) לתצפית מדהימה וחזרה לישון בדינגבוצ'ה.
• יום 7: דינגבוצ'ה ל-צ'וקונג (Chhukung) – התקדמות לעבר תחילת האתגר האמיתי.
• יום 8: צ'וקונג דרך קונגמה לה (Kongma La) ל-לוובוצ'ה (Lobuche) או גורק שפ (Gorak Shep) – יום הפסגה הראשון! יום ארוך וקשה.
• יום 9: לוובוצ'ה/גורק שפ לבייס קמפ אוורסט (Everest Base Camp) וקאלה פאת'ר (Kala Patthar) וחזרה ללוובוצ'ה/דזונגלה (Dzongla) – יום אייקוני! ביקור בבייס קמפ והטיפוס הזריז לקאלה פאת'ר לתצפית הזריחה/שקיעה הכי טובה על האוורסט. ירידה לישון בגובה נמוך יותר בדזונגלה.
• יום 10: דזונגלה דרך צ'ו לה (Cho La) לדראנגנאק (Dragnag) או גוקיו (Gokyo) – יום הפסגה השני! חציית צ'ו לה היפה.
• יום 11: גוקיו – יום התאקלמות/מנוחה בעמק גוקיו. טיפוס מוקדם בבוקר לגוקיו רי (Gokyo Ri) לתצפית מדהימה נוספת (נוף רנג'ו לה המפורסם).
• יום 12: גוקיו דרך רנג'ו לה (Renjo La) ל-לונגדה (Lungden) או טאמה (Thame) – יום הפסגה השלישי! יום ארוך עם ירידה משמעותית.
• יום 13: לונגדה/טאמה לנמצ'ה באזר – חוזרים לנמצ'ה, נקודת ציון מרכזית.
• יום 14: נמצ'ה באזר ל-לוקלה – יום הליכה אחרון חזרה ללוקלה.

שימו לב, זה רק דוגמה. יש וריאציות רבות, אפשר להוסיף ימי התאקלמות, אפשר לשנות את סדר הפסגות. המסלול לרוב לוקח בין 15 ל-20 ימים נטו של טרק.

לא משחק ילדים: האתגרים שיהפכו אתכם למטיילים טובים יותר

בואו, לא באתם עד אוורסט לחפש חופשת בטן-גב, נכון? טרק שלוש פסגות הוא מאתגר, וזה חלק מהקסם שלו. הנה הדברים שצריך להתכונן אליהם, פיזית ונפשית:

הגובה, אוי הגובה! (והתאקלמות)

זה האתגר מספר אחת. אתם מגיעים לגבהים של מעל 5,500 מטרים. מחלת גבהים (AMS) היא עניין רציני ופוטנציאלי מסוכן. קריטי, אבל באמת קריטי, לעלות לאט. לשמור על קצב הליכה איטי ויציב. לשתות המון מים. ואת הדבר הכי חשוב: ימי התאקלמות. בנמצ'ה ובדינגבוצ'ה (בדרך כלל) יש ימי מנוחה שבהם מטפסים לגובה ואז יורדים לישון בגובה נמוך יותר ("טיפוס גבוה, שינה נמוך"). אל תוותרו עליהם! הגוף שלכם צריך זמן להסתגל לכמות החמצן הפחותה. כאבי ראש קלים, בחילה קלה, עייפות – זה נורמלי בהתחלה. סימנים חמורים יותר דורשים ירידה מיידית לגובה נמוך יותר. אין גיבורים כשמדובר בגובה.

הפסגות עצמן – לא רק טיול רגיל

מעברי הפסגות הם גולת הכותרת, אבל גם החלקים המתישים ביותר. יום פסגה יכול להיות ארוך, 8-10 שעות הליכה ולפעמים יותר. העליות תלולות. השבילים יכולים להיות סלעיים, מכוסים שלג, ואפילו קרחונים קטנים. צריך יציבות, כוח רגליים טוב, ונכונות להתמודד עם תוואי שטח לא פשוט. הירידות גם הן מאתגרות לברכיים ולשרירים.

מזג אוויר שובב

במיוחד בגבהים כאלה, מזג האוויר יכול להשתנות במהירות. יום שמשי יכול להפוך תוך שעה לסופת שלגים. רוחות חזקות בפסגות. טמפרטורות שיורדות מתחת לאפס בלילה, גם בעונות הטובות. חשוב להיות מוכנים לכל תנאי מזג אוויר עם שכבות ביגוד מתאימות וציוד טוב. העונות המומלצות הן האביב (מרץ-מאי) והסתיו (ספטמבר-נובמבר), אז מזג האוויר יציב יחסית והראות טובה.

התנאים הבסיסיים – יתרון או חסרון?

טרק בנפאל הוא בדרך כלל "טי האוס טרקינג" (Tea House Trekking). זה אומר שאתם ישנים בבתי הארחה מקומיים קטנים בכפרים לאורך הדרך. התנאים בסיסיים: לרוב חדר קטן עם מיטה ושמיכה, שירותים ומקלחת משותפים (ולא תמיד עם מים חמים, ובטח לא בחינם בגבהים). החשמל מוגבל ויקר לטעינת מכשירים. האינטרנט (אם קיים) איטי ויקר. אבל זה חלק מהחוויה! זה מאפשר לכם להתנתק, לפגוש מטיילים אחרים, לתמוך בכלכלה המקומית, ולראות את החיים האמיתיים של השרפות. למי שמחפש נוחות של בית מלון – זה לא המקום. למי שמחפש חיבור אמיתי לטבע ולמקומיים – זה בול! והאוכל? דאל בהאט (תבשיל עדשים ואורז) הוא המלך, ויספק לכם את כל הפחמימות שתצטרכו. תמיד אפשר למצוא גם פסטה, תפוחי אדמה, ולעיתים גם בשר.

תכנון מוקפד זה שם המשחק: טיפים שיחסכו לכם כאבי ראש ורגליים

להתייחס לטרק כזה ברצינות בתכנון זה חיוני. הנה כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם מראש:

הכושר הגופני: כן, זה חשוב!

לא צריך להיות מרתונר, אבל כן צריך להיות בכושר סביר פלוס. המסלול כולל עליות וירידות רבות, ימים ארוכים בגובה, והליכה עם משקל (גם אם הפורטר סוחב את רוב הדברים). מומלץ לכלול בהכנה טיולים רגליים עם תיק גב, עליות וירידות, ופעילות אירובית כללית כמה חודשים לפני הטרק. הרגליים שלכם יודו לכם.

הציוד הנכון: כל גרם קובע

הכנה נכונה של תיק הציוד יכולה לעשות את כל ההבדל. בגדים בשכבות (תרמי, פליס, מעיל פוך, מעיל גשם/רוח), נעלי הליכה טובות ומנוסות, שק שינה חם (קריטי!), כפפות, כובע חם, משקפי שמש, קרם הגנה (השמש בגובה חזקה), פנס ראש, ערכת עזרה ראשונה בסיסית, בקבוקי מים/שקית שתייה, ומערכת לטיהור מים (פילטר או כדורים). אל תסחבו דברים מיותרים – כל גרם מורגש בעלייה!

מדריך או עצמאי? השאלה שכל מטייל שואל

באופן עקרוני, אפשר לטייל את שלוש הפסגות באופן עצמאי (אם יש לכם את הניסיון המתאים). השבילים, למרות שבחלקם פחות מסומנים מהמסלול לבייס קמפ, די ברורים (במיוחד בעונות העמוסות). אבל שכירת מדריך ו/או פורטר היא לרוב מומלצת מאוד. למה?

• בטיחות: מדריך מכיר את המסלול, את תנאי מזג האוויר, יודע לזהות סימני מחלת גבהים, ויכול לעזור במצבי חירום.
• ניווט: במיוחד בפסגות ובשדות הבולדרים, מדריך מקומי יכול לחסוך לכם טעויות ניווט יקרות בזמן ובאנרגיה.
• לוגיסטיקה: מדריך יכול לעזור למצוא מקומות לינה (חשוב בעונות השיא), לתקשר עם המקומיים, ולנהל את הכל.
• תמיכה במקומיים: זה פרנסה חשובה לקהילות המקומיות.
• נוחות: פורטר סוחב את התיק הגדול שלכם (לרוב עד 15 ק"ג), ואתם הולכים עם תיק יום קטן. זה מקל משמעותית על ההליכה.

החלטה שלכם, אבל אם זו הפעם הראשונה שלכם בגבהים כאלה או בנפאל, מדריך ופורטר הם השקעה משתלמת בשקט הנפשי ובחוויה.

כסף קטן בעולם גדול: עניין הכסף

טרק בשלוש פסגות אינו זול כמו טיול בדרום אמריקה, אבל הוא גם לא עולה כמו טיפוס לפסגת האוורסט (בטח שלא!). העלויות העיקריות הן: טיסה לקטמנדו וטיסת פנים ללוקלה (החלק היקר ביותר לרוב), היתרים לטרק (TIMS וכרטיס כניסה לפארק), לינה בטי האוסים, אוכל ושתייה, ותשלום למדריך ו/או פורטר (אם שכרתם). כדאי להביא מספיק כסף מזומן (רופי נפאלי) כי אין כמעט כספומטים לאורך הדרך (יש בנמצ'ה, אבל לא תמיד עובד או מלא). המחירים עולים ככל שעולים בגובה. חשוב לתקצב גם טיפים בסוף הטרק למדריך ולפורטר כאות הוקרה על עבודתם.

שאלות ששואלים את עצמם (ואותנו) לפני שיוצאים לדרך:

תמיד יש סימני שאלה לפני הרפתקה כזו. הנה כמה מהשאלות הנפוצות ביותר, והתשובות שלנו, שנתונות לפרשנות אבל נוטות לצד החיובי:

• האם צריך ניסיון קודם בטרקים כדי לעשות את "שלוש פסגות"?

  האמת? ניסיון קודם בטרקים רב-יומיים, רצוי בגבהים, בהחלט יתרום מאוד. זה לא טרק שמתחילים איתו את קריירת הטיולים שלכם. אבל אם אתם בכושר פיזי מצוין, מוכנים נפשית לאתגר, ומוכנים לעלות לאט ולהקשיב לגוף שלכם – זה אפשרי בהחלט. נחישות היא אולי הדבר החשוב ביותר פה. ויכולת לצחוק על עצמך כשקשה.

• מה עדיף, לטייל באביב או בסתיו?

  שתי העונות נחשבות לטובות ביותר. באביב (מרץ-מאי), יש פריחה יפה של רודודנדרונים בגבהים הנמוכים יותר, הימים מתארכים, והטמפרטורות עולות. בסתיו (ספטמבר-נובמבר), הראות בדרך כלל הכי טובה אחרי המונסון, השמיים כחולים וצלולים, והנופים חדים. אבל בלילות ובבקרים קר יותר. בחירה בין יופי של פריחה לבין שמיים הכי כחולים שיש. קשה, אה?

• האם חייבים לשכור פורטר?

  חייבים? לא. מומלץ בחום? לגמרי כן! נשיאת תיק של 15+ ק"ג במשך שבועיים-שלושה בגבהים, תוך כדי עליות וירידות תלולות, זה עניין משמעותי שגוזל המון אנרגיה. פורטר מאפשר לכם להתרכז בהליכה, בנוף, ובלשאוף אוויר (גם אם דליל). וזה גם תומך באוכלוסייה המקומית שמתפרנסת מזה.

• מה אוכלים בטרק כזה?

  בעיקר דאל בהאט! זו ארוחה מזינה, לרוב עם מילוי חופשי, והיא הדבר הכי זמין ובטוח לאורך כל המסלול. אבל תמצאו גם אורז מטוגן, נודלס מטוגן, מרקים שונים, תפוחי אדמה בכל צורה (מבושלים, מטוגנים, צ'יפס), וככל שתעלו בגובה, התפריט יהפוך פחות מגוון. פירות וירקות טריים הופכים נדירים ויקרים. חשוב להקפיד על היגיינה במטבח.

• איך מתמודדים עם הקור בלילה?

  בלילות בגבהים, במיוחד בנובמבר או מרץ, הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס, גם בחדרים. שק שינה טוב (בדירוג נוחות של מינוס 10 מעלות ומטה) הוא הכרחי. בנוסף, בגדי שינה תרמיים, כובע צמר לשינה, וגרביים חמות יעזרו מאוד. הרבה מטיילים משתמשים גם בבקבוק מים חמים בתוך שק השינה.

• האם יש קליטה סלולרית או אינטרנט?

  יש קליטה סלולרית של חברות נפאליות כמו Ncell בחלק מהמקומות הנמוכים יותר (נמצ'ה, דינגבוצ'ה). אינטרנט (Wi-Fi) קיים ברוב בתי ההארחה בתשלום (יקר, איטי, לא תמיד עובד). בגבהים הגבוהים יותר, ובוודאי בפסגות, אין קליטה. תתכוננו לדיטוקס דיגיטלי כפוי אבל מבורך. שחררו את הטלפון, התחברו לנוף ולרגע.

• מה לגבי שתיית מים?

  הידרציה (שתייה מספקת) קריטית בגובה. מומלץ לשתות 3-4 ליטרים ביום. לעולם אל תשתו מים מהברז או מנחלים ללא טיהור! קנו מים מינרליים (בבקבוקים מפלסטיק, מה שיוצר המון פסולת, לצערי), או השתמשו בפילטר מים (LifeStraw, Sawyer, SteriPen) או בכדורי טיהור. זו הדרך הטובה והירוקה יותר. הביאו איתכם בקבוקים או שקית שתייה.

מעבר לפסגות: החוויה האנושית והנוף הנפשי

מעבר לאתגר הפיזי והנופים המדהימים, טרק שלוש פסגות מציע גם חוויה אנושית עמוקה. הפגישה עם השרפות, אנשי ההרים המדהימים שמקבלים את המטיילים בחום למרות החיים הקשים. לראות את חיי היום יום בכפרים המבודדים, את בתי הספר הקטנים, את המנזרים הבודהיסטים המקודשים (טנגבוצ'ה הוא רק אחד מהם). הליכה לצד גמלי יאק טעונים בציוד, לשמוע את פעמוני התפילה של המנזרים, לראות את דגלי התפילה מתנופפים ברוח – כל אלה מוסיפים ממד רוחני למסע.

ויש גם את החוויה הפנימית. ימים ארוכים של הליכה מאפשרים לכם להיות עם עצמכם, עם המחשבות שלכם, ועם הנוף המהפנט. להתמודד עם קשיים, לדחוף את הגבולות שלכם, ולגלות כוחות שלא ידעתם שקיימים בכם. ההגעה לכל פסגה, אחרי מאמץ אדיר, מלווה בתחושת הישג וסיפוק שקשה לתאר במילים. אתם לא רק כובשים פסגה; אתם כובשים את עצמכם.

הקשרים שנוצרים עם מטיילים אחרים מכל העולם בבתי ההארחה, שכולם באותה סירה (או באותו עמק), חולקים סיפורים, טיפים, ובעיקר את אותה תשוקה להרים. זו חוויה קהילתית מיוחדת במינה.

אז, האם אתם מוכנים לאתגר של החיים?

טרק שלוש פסגות באוורסט הוא לא לכולם. הוא דורש כושר טוב, הכנה מנטלית, ונכונות לוותר על נוחות לטובת חוויה עוצמתית ובלתי נשכחת. הוא מציע נופים שקיימים רק בחלומות, אתגרים שמביאים אתכם לקצה, ומפגש עם תרבות מרתקת ואנשים מדהימים. אם אתם מחפשים את הטיול שישאיר אתכם עם סיפורים לנכדים, שישנה את האופן שבו אתם רואים את היכולות שלכם, ושייקח אתכם עמוק לתוך הלב הפועם של ההימלאיה – אז כן, אתם בהחלט מוכנים. ההרים הגבוהים ביותר בעולם מחכים לכם. צאו לדרך (ותתאמנו טוב קודם!).