טרק מחנה בסיס אנהפורנה: המסלול המדהים שחובה לחוות פעם בחיים

אז החלטתם שבא לכם לעזוב הכל, לנעול נעלי הרים (רצוי חדשות, אבל נגיע גם לזה) ולצאת למסע שבאמת ישנה לכם משהו בראש. אתם לא לבד. הרעיון של טרק בהרי ההימלאיה מרחף באוויר כמו יאק עייף ביום חמסין. אבל בואו נודה בזה, להתחיל לתכנן דבר כזה יכול להרגיש כמו לנסות לאתר מחט בערמת שחת בגובה 8,000 מטר. מאיפה מתחילים? מה לוקחים? האם באמת צריך שינה בתוך צידנית? רמז: לא. אבל האם זה באמת כל כך קשה כמו שזה נשמע? האם זה באמת המסע האפי שכל אחד חייב לעשות לפחות פעם בחיים? בואו נצלול יחד לעומקם של הדברים, ננפץ כמה מיתוסים (בעדינות, אנחנו בעד שלום עולמי), נבין בדיוק מה מצפה לכם, ונעשה לכם סדר בבלאגן. כי כשתסיימו לקרוא את זה, הדבר היחיד שיפריד ביניכם לבין הפסגות המושלגות זה רק כרטיס טיסה והחלטה אמיצה. מוכנים?

הימלאיה בקטנה? מה לעזאזל זה אנהפורנה בייס קאמפ (ABC)?

שמעתם על האוורסט? יופי. אנהפורנה זה הסיפור קצת פחות "אני חייב לכבוש את הפסגה או למות בדרך" ויותר "אני רוצה מסע מדהים, נופים עוצרי נשימה וחוויה בלתי נשכחת בלי למכור כליה בשביל רישיון טיפוס".

טרק אנהפורנה בייס קאמפ, או בקיצור ABC, הוא אחד הטרקים הקלאסיים והפופולריים ביותר בנפאל. למה? כי הוא נותן לכם טעימה רצינית מההימלאיה, מגוון נופים מטורף, כפרים ציוריים, תרבות מרתקת, וכל זה בפרק זמן סביר יחסית (בדרך כלל בין 7 ל-12 ימים, תלוי בקצב ובמסלול). הוא לוקח אתכם דרך ג'ונגלים טרופיים, טראסות אורז ירוקות ומרהיבות, יערות רודודנדרון (שפורחים באביב בצבעים מטורפים), ומטפס גבוה יותר ויותר עד שמגיעים לעמק הקסום בו שוכן מחנה הבסיס. ושם? שם אתם מוקפים מכל עבר בפסגות ענק מושלגות, כמו החומה הדרומית האדירה של האנהפורנה, המאצ'אפוצ'רה (או פישטייל), ה הימצ'ולי ועוד ועוד. זה רגע כזה שפשוט עוצר לכם את הנשימה. תרתי משמע, גם בגלל הגובה.

אז למה דווקא ABC ולא משהו אחר? כי הוא נגיש יחסית, התשתית בו טובה (במונחים נפאלים, כן?), והוא מספק את כל הריגוש של טרק הימלאי רציני בלי דרישות קיצון של גובה או קושי טכני ששמורים למסלולים לפסיכים באמת (במובן החיובי, כמובן!).

רגע, כמה זמן זה לוקח ולמה יש כל כך הרבה מספרים ווריאציות?

שאלה מצוינת. כמו כל דבר בחיים (ובנפאל), אין תשובה אחת. מסלול ABC "הקלאסי" מתחיל בדרך כלל ליד פוקארה (העיר השניה בגודלה בנפאל ואחלה מקום להירגע לפני ואחרי). משם מטפסים במעלה ההרים, דרך כפרים כמו נאיאפול, גהנדרוק, צ'ום רונג, דאולי דאראלה, עד שמגיעים ל-ABC. הירידה בדרך כלל באותה דרך פחות או יותר, או עם וריאציות קלות.

רוב המטיילים עושים את זה ב-8 עד 10 ימים נטו של הליכה. אבל! יש אופציות שונות:

• המסלול הארוך יותר: שילוב עם טרק גורפאני ופונג היל. זה מוסיף עוד 3-4 ימים אבל נותן נופים מטורפים של הזריחה מפונג היל וטעימה נוספת מהאזור. שווה למי שיש זמן וכוח.
• המסלול המקוצר: אפשר להתחיל בנקודות התחלה קצת יותר רחוקות או לסיים בנקודות יציאה קרובות יותר, או אפילו לשקול גיפים לחלק מהדרך (שנוי במחלוקת בקרב חובבי הליכה, אבל אפשרי). זה יכול לקצר ל-7 ימים, אבל זה אומר פחות הסתגלות לגובה ויותר ימים ארוכים. לא תמיד מומלץ.
• קצב ההליכה: יש כאלה שעפים במסלול ויש כאלה שלוקחים את הזמן. זכרו, אתם לא במרוץ. קצב איטי יותר עוזר להתמודד עם הגובה וליהנות מהדרך.

בקיצור, המספר המקובל הוא בסביבות 10 ימים כולל ההגעה והחזרה מפוקארה. תכננו בהתאם, ואל תתקבעו על תאריכים קשיחים מדי. גשם, שלג, התאקלמות לגובה – הכל יכול לשנות קצת את התוכנית.

אז כמה זמן לוקח לטרק ABC?

תשובה: רוב האנשים עושים את הטרק נטו ב-8-10 ימים. אם מוסיפים את פונג היל, זה יכול להיות 11-13 ימים. תמיד כדאי לתכנן עוד יום או יומיים ספייר.

האם אפשר לעשות את זה ב-5 ימים?

תשובה: טכנית? אולי. אבל זה לא מומלץ בעליל. לא תהיה לכם הסתגלות מספקת לגובה וזה יהיה מרוץ מתיש ולא מהנה במקום טרק חווייתי. תעשו לעצמכם טובה ואל.

ההכנה המנטלית והפיזית: לאן אתם נכנסים?

בואו נדבר תכלס. ABC זה לא טיול קליל בגינת פרפרים. זה טרק הררי, זה דורש מאמץ, זה כרוך בעליות וירידות רציניות, וכן, גם הגובה משחק תפקיד. אבל זה גם ממש לא טיפוס על האוורסט. רוב האנשים בכושר סביר עד טוב יכולים לעשות את הטרק הזה.

הכנה פיזית: אין צורך להיות מרתוניסט, אבל בהחלט כדאי להגיע מוכנים. כמה חודשים לפני הטרק, תתחילו ללכת. הרבה. בעליות. אם יש לכם מדרגות ליד הבית, תתיידדו איתן. תעלו ותרדו עם משקל על הגב (משקל התיק שתקחו איתכם). הליכות ארוכות בסופי שבוע, עליות בטבע – כל אלה יעזרו לכם מאוד. ככל שתגיעו מוכנים יותר, ככה תסבלו פחות ותיהנו יותר. פשוט ככה.

הכנה מנטלית: זה לא פחות חשוב. יהיו רגעים קשים. עליות אינסופיות שנראות כאילו הן לא נגמרות לעולם. ימים גשומים. קור. עייפות. ברכיים כואבות. אתם צריכים להיות מוכנים נפשית להתמודד עם אי נוחות, עם שגרה שונה, ועם אתגר פיזי. להיות חיוביים, לעודד את מי שהולך איתכם, ולזכור כל הזמן למה אתם עושים את זה – זה חצי מהסיפור. הנופים שתראו שווים כל טיפת זיעה.

מה בתיק? המדריך המקיף (באמת)

אוקיי, הגעתם לחלק שבו אתם בדרך כלל פותחים 17 לשוניות בדפדפן ומתחילים להצטלב. בואו נעשה סדר. רוב המטיילים ב-ABC משתמשים בפורטרים (סבלים) או פורטר-מדריכים שישאו את רוב הציוד. זה מאפשר לכם ללכת עם תיק יום קטן יחסית. התיק הגדול (תרמיל טרקים גדול, 60-70 ליטר) ייסחב על ידי הפורטר (משקל מקסימלי בדרך כלל 15-20 ק"ג לפורטר, אבל תמיד לוודא). אז מה אתם אורזים בתיק הגדול ומה בתיק היום?

בתיק הגדול (שנסחב):

• ביגוד:
  • שכבות, שכבות, שכבות! זו מילת המפתח. טמפרטורות משתנות דרמטית מהג'ונגל למחנה הבסיס.
  • תחתונים וגרביים תרמיות (2-3 סטים).
  • חולצות טרמיות או סינטטיות לטווח ארוך/קצר (3-4).
  • מכנסי הליכה (2). אחד קל, אחד יותר עבה או מתפרק.
  • שכבת פליז או דאון קל.
  • מעיל דאון חם (חובה באזורים הגבוהים, במיוחד בערב ובבוקר).
  • מעיל גשם טוב (לא משנה באיזו עונה, גשם יכול להפתיע).
  • מכנסי גשם.
  • כפפות, כובע צמר, באף/צווארון.
  • פיג'מה נוחה או בגדים לינה נעימים (עדיף טרמיים).
  • בגדים להחלפה לערב (שיהיו יבשים ונעימים).
• נעליים:
  • נעלי טרקים נוחות וגבוהות שרגילות לכם (!!!). לא חדשות לגמרי.
  • סנדלים או נעליים קלות להליכה בערב בלודג'ים.
• שק שינה: קריטי. טמפרטורות יורדות משמעותית בלילה, במיוחד במעלה הטרק. שק שינה טוב (נוחות 0 מעלות ומטה) חיוני לשנת לילה טובה. הלודג'ים מספקים שמיכות, אבל זה לא תמיד מספיק.
• היגיינה ורפואה:
  • מגבת קלת משקל ומתייבשת מהר.
  • כלי רחצה מינימליסטיים (שמפו, סבון, מברשת שיניים, משחה).
  • אלכוג'ל.
  • נייר טואלט (קונים בדרך, אבל כדאי להתחיל עם גליל).
  • ערכת עזרה ראשונה בסיסית: פלסטרים, תחבושות, חומר חיטוי, משככי כאבים, תרופות אישיות, כדורים נגד שלשול, כדורים נגד בחילה לגובה (פראמין או דאקס), כדורים לטיהור מים.
• ציוד נוסף:
  • פנס ראש + סוללות רזרביות (הכרחי!).
  • בקבוק מים רב פעמי או שקית שתייה (נאלג'ין מומלץ).
  • כלי לטיהור מים (טיפות יודין, טבליות כלור, פילטר).
  • מטען נייד (Power bank) – טעינת מכשירים בלודג'ים עולה כסף ולפעמים יש תורים.
  • מתאם חשמל אוניברסלי.
  • קרם הגנה, שפתון עם SPF.
  • משקפי שמש.
  • מקלות הליכה (מומלץ מאוד! מקלים על הברכיים בעליות ובעיקר בירידות).
  • כמה חטיפים קטנים לדרך (אגוזים, שוקולד).
  • ספר או קינדל.
  • מצלמה.

בתיק היום (שאתם סוחבים):

• מים (מספיק לכמה שעות הליכה, אפשר למלא בדרך).
• מעיל גשם קל או שכבה עליונה נגד רוח/קור שקל להגיע אליה.
• חטיפים.
• קרם הגנה, שפתון.
• משקפי שמש.
• פנס ראש.
• ערכת עזרה ראשונה קטנה ותרופות אישיות.
• מצלמה.
• נייר טואלט וחומר חיטוי ידיים.
• מסמכים: דרכון, ויזה (צילומים!), ביטוח נסיעות (חובה! לוודא שהוא מכסה טרקים בגובה), רישיון טרק (TIMS ו-ACAP – בדרך כלל מסדרים את זה דרך סוכנות או המדריך).
• כסף מזומן (רופי נפאלי). אין כספומטים בדרך.
• טלפון.

זכרו: פחות זה יותר. כל גרם מיותר מרגיש כמו קילוגרם אחרי כמה שעות הליכה בעלייה.

האם חייבים לקחת פורטר או מדריך?

תשובה: לא "חייבים", אבל זה מומלץ בחום. פורטר מקל עליכם משמעותית ומאפשר ליהנות מהדרך. מדריך מוסיף ידע על התרבות, הטבע, המסלול, ויכול להיות קריטי במקרה חירום. זה גם מפרנס את הקהילה המקומית.

איפה ישנים ואוכלים בדרך?

תשובה: המסלול מרושת ב"טיהאוסים" (Teahouses) או "לודג'ים" (Lodges). אלה בתי הארחה פשוטים שמציעים חדרים בסיסיים (לרוב חדרים עם 2-3 מיטות ופינת ישיבה קטנה) וארוחות. התנאים פשוטים, לפעמים יש חשמל ומים חמים (בתשלום נוסף), לפעמים לא. האוכל לרוב טעים ומשביע – דאל באט (אורז, עדשים, ירקות), אטריות, צ'פטי, תפוחי אדמה, מרקים. זה חלק מהחוויה!

המסלול בפועל: מדרגות לגן עדן (כמעט)

טוב, עזבנו את פוקארה והגענו לתחילת המסלול. הימים הראשונים לרוב עוברים דרך כפרים, טראסות אורז וג'ונגלים. זה ירוק, לח, ולרוב כרוך בהרבה מדרגות. המון מדרגות. תתכוננו נפשית. הרגליים שלכם יזכרו את זה. הנופים מתחילים להיות מטורפים כבר מהיום הראשון, עם נהרות גועשים וגשרים תלויים ארוכים ומרשימים (תקפיצו עליהם קצת, בשביל הפחד הטוב). ככל שתטפסו, הנוף ישתנה, היערות יהפכו ליותר פתוחים, והפסגות המושלגות יתחילו לצוץ באופק.

ההתאקלמות לגובה: זה לא משחק!

אחת הסכנות העיקריות בטרקים בגבהים היא מחלת גבהים (AMS – Acute Mountain Sickness). זה לא קורה לכולם, אבל זה יכול לקרות לכל אחד, בלי קשר לרמת הכושר. התסמינים הראשונים הם כאב ראש, בחילה, עייפות, קשיי שינה. אם לא מתייחסים לזה ברצינות, זה יכול להתפתח למצבים מסוכנים יותר כמו בצקת ריאות או בצקת מוח. זה נשמע מפחיד, ואסור לזלזל בזה, אבל עם התנהלות נכונה זה לגמרי בשליטה.

איך מתמודדים? קודם כל, עולים לאט! לוח הזמנים המקובל ב-ABC כולל ימי התאקלמות או לפחות ימים עם עליה מתונה יחסית. מעל גובה מסוים (בדרך כלל 3000 מטר), ההמלצה היא לא לעלות יותר מ-300-500 מטר בגובה הלינה ביום. במסלול ABC הקלאסי, הלינה הגבוהה ביותר לפני מחנה הבסיס היא בגובה של קצת מעל 3,700 מטר. מחנה הבסיס עצמו בגובה 4,130 מטר. לכן, יום ההליכה האחרון ל-ABC מ-Mardi Base Camp או Annapurna Base Camp (הלודג' האחרון לפני ABC) הוא קצר יחסית מבחינת מרחק, אבל העלייה בגובה משמעותית וצריך לקחת אותו בקצב איטי.

כלל הזהב במחלת גבהים הוא: לעולם אל תעלו גבוה יותר אם אתם מרגישים לא טוב. אם התסמינים מחמירים, חייבים לרדת בגובה. שתייה מרובה (מים!), הימנעות מאלכוהול ועישון, ואוכל קל עוזרים. יש גם תרופות כמו דיאמוקס שניתנות במרשם ועוזרות בתהליך ההתאקלמות, אבל הן לא מחליפות ירידה בגובה אם התסמינים קשים.

מה קורה במחנה הבסיס עצמו?

אז הנה אתם שם. הגעתם ל-4,130 מטר. האוויר דליל וקר, אבל הנוף? הנוף שווה את הכל. אתם בעמק רחב, מוקפים מכל עבר בפסגות ענק מושלגות. האנהפורנה הדרומית ממש מולכם, המאצ'אפוצ'רה היפהפייה (שלפסגתה אסור לטפס כי היא קדושה), ההימצ'ולי, הגנגאפורנה… זה פשוט מראה שלא רואים כל יום. יש שם מספר לודג'ים, פשוטים כמובן, שבהם אפשר לאכול וללון. בדרך כלל מגיעים בשעות הצהריים או אחר הצהריים, יש זמן לנוח, ליהנות מהנוף, לצלם, ופשוט לקלוט איפה אתם נמצאים. אם הגעתם בבוקר ויש לכם כוח, אפשר לעלות קצת מעל הלודג'ים לנקודת תצפית טובה יותר.

הלילה ב-ABC יכול להיות קר מאד. שק שינה טוב הוא החבר הכי טוב שלכם. הבוקר למחרת, אם מזג האוויר מאפשר, הזריחה על הפסגות המושלגות היא חוויה בלתי נשכחת. הצבעים המשתנים, השקט המופלא… רגעים כאלה נשארים איתכם עוד הרבה אחרי שהכאב בברכיים חולף.

מתי הזמן הכי טוב לטייל ב-ABC?

תשובה: התקופות הפופולריות ביותר הן באביב (מרץ-מאי) ובסתיו (ספטמבר-נובמבר). באביב הכל פורח והנופים מוריקים, אבל יש סיכוי גבוה יותר לגשם בשכבות הנמוכות. בסתיו השמיים לרוב בהירים ויש ראות מצוינת של הפסגות, אחרי שהמונסון מנקה את האוויר. החורף (דצמבר-פברואר) יכול להיות קר מאד ולעיתים קרובות המסלול ל-ABC נסגר בגלל שלג וסכנת מפולות. בקיץ (יוני-אוגוסט) יש את המונסון – גשם כמעט יומיומי, שבילים בוציים, ערפל ועלוקות.

האם צריך אישורי טרק מיוחדים?

תשובה: כן. צריך שני אישורים עיקריים: TIMS Card (Trekkers' Information Management System) ואישור כניסה לשמורת אנהפורנה (ACAP – Annapurna Conservation Area Project). את האישורים האלה בדרך כלל מסדרים מראש בקטמנדו או פוקארה, או דרך סוכנות או המדריך אם מטיילים איתם.

החיים על השביל: אוכל, מים וסיפורים

השביל הוא לא רק הליכה מנקודה א' לנקודה ב'. הוא חי. בבוקר המוקדם תראו פורטרים ומדריכים שכבר עולים, מטיילים שמתחילים את היום, כפריים הולכים לעבודה. בטיהאוסים תפגשו אנשים מכל העולם. זו הזדמנות לפגוש אנשים, להחליף חוויות, לשמוע סיפורים, ולפעמים גם להתלונן יחד על כמות המדרגות הלא הגיונית ביום הקודם.

אוכל: הדאל באט הוא המאכל הלאומי של נפאל ומסיבה טובה. זו מנה משביעה (אורז, מרק עדשים, קארי ירקות, לפעמים קצת חמוצים) וחשוב מכל – ברוב המקומות אפשר לקבל "ריפיל" (מילוי חוזר) ללא הגבלה! זה חיוני כששורפים אלפי קלוריות ביום. יש גם מנות מערביות יותר (פסטה, פיצה – בגרסה הנפאלית), אטריות מכל הסוגים, ובתחתוני הטרק גם מאפים טריים וטעימים להפליא. נסו את ה-Apple Pie או ה-Apple Crumble.

מים: אסור לשתות מים לא מטופלים. המקורות נראים נקיים אבל הם יכולים להיות מזוהמים. הדרך הכי טובה ובטוחה היא לקנות מים מינרליים בבקבוקים (יקר ולא אקולוגי בגבהים), או למלא את הבקבוק שלכם במים מהברז בלודג'ים ולטהר אותם בעצמכם (טבליות כלור, טיפות יודין או פילטר כמו Sawyer/LifeStraw). יש גם תחנות מילוי מים מיוחדות בחלק מהכפרים שמציעות מים מטוהרים בתשלום.

כמה עולה טרק ABC?

תשובה: המחיר משתנה מאד. אם עושים את זה עצמאית לגמרי, זה הכי זול אבל דורש יותר לוגיסטיקה. אם שוכרים פורטר ו/או מדריך (מומלץ), המחיר עולה בהתאם. טרק מודרך ומאורגן דרך סוכנות (כולל הכל – אישורים, לינה, אוכל, מדריך, פורטר) יעלה הכי הרבה, אבל מוריד לכם הרבה כאב ראש. הערכה גסה ל-10 ימים עם מדריך ופורטר יכולה להיות בין 500 ל-1000 דולר לאדם, תלוי ברמת השירות ובכמה אתם מתמקחים/סוגרים מראש. אם עושים עצמאית זה יכול להיות גם פחות.

האם יש אינטרנט וחשמל בדרך?

תשובה: כן, אבל לא בכל מקום ולא תמיד בחינם או אמין. בכפרים הגדולים יותר בתחתית הטרק יש בדרך כלל Wi-Fi (בתשלום). ככל שעולים, זמינות החשמל והאינטרנט פוחתת. בלודג'ים הגבוהים יותר יש לרוב טעינת טלפונים (בתשלום לפי שעה או לפי מכשיר), אבל לא תמיד יש Wi-Fi, ואם יש, הוא איטי ויקר. תתייחסו לטרק כהזדמנות להתנתק קצת.

האם מסוכן לטייל לבד?

תשובה: טרק ABC הוא טרק פופולרי יחסית והשבילים מסומנים היטב (בדרך כלל). קשה מאד ללכת לאיבוד, ותמיד יש אנשים על השביל. עם זאת, טיול לבד תמיד טומן בחובו סיכונים גדולים יותר במקרה של פציעה או מחלת גבהים. אם אתם מטיילים לבד, חשוב להיות ערניים מאד לגוף שלכם, לא לקחת סיכונים מיותרים, ולוודא שמישהו יודע את המסלול המתוכנן שלכם. רוב המטיילים בוחרים לטייל עם שותף, קבוצה או עם מדריך/פורטר.

רגע לפני שאתם אורזים: טיפים אחרונים

אוקיי, עברתם את כל המידע הטכני, אתם מוכנים נפשית, יודעים מה לארוז. מה עוד כדאי לדעת?

• גמישות: כמו שכבר נאמר, בנפאל הכל יכול להשתנות. מזג אוויר, שביתות (נדיר, אבל קורה), או פשוט הרצון שלכם להישאר יום נוסף במקום שאהבתם. תבואו עם ראש פתוח וגמישות בתוכניות.
• תרבות מקומית: אתם עוברים בכפרים מדהימים ומפגשים אנשים מקסימים. היו סבלניים, מכבדים, וחייכנים. תלמדו כמה מילים בנפאלית (נמסטה! דאניאבאד – תודה!) וזה ייפתח לכם דלתות (תרתי משמע).
• אקולוגיה: נפאל מדינה יפהפייה, אבל יש לה אתגרים רציניים עם פסולת. אל תשאירו שום דבר על השביל. קחו את כל הפסולת שלכם איתכם עד לנקודות איסוף מסודרות. צמצמו שימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים – טיהור מים זה הפתרון.
• כסף: תביאו מספיק כסף מזומן (רופי נפאלי) מהעיר. אין כספומטים על השביל. תכננו את התקציב היומי שלכם (לינה, אוכל, שתייה, מקלחות חמות, טעינת חשמל, טיפים למדריך ופורטר בסוף). המחירים עולים ככל שעולים בגובה.
• תהליך: הטרק הוא לא רק ההגעה ליעד. הוא כל הדרך לשם. הנופים המשתנים, המפגשים עם אנשים, ההתגברות על הקשיים, הרגעים השקטים של ההליכה – זה מה שהופך את המסע למיוחד באמת.

פסקת סיכום וקריאה לפעולה (או סתם דחיפה קטנה)

אז הנה זה. כל מה שרציתם לדעת על טרק אנהפורנה בייס קאמפ, ואפילו קצת יותר. זה לא סתם טרק, זו חוויה שתחרט לכם בזיכרון לעד. נופים פראיים ובתוליים, אתגר פיזי ומנטלי, מפגש עם תרבות מרתקת ואנשים מדהימים. זה לא תמיד קל, יהיו רגעים שתשאלו את עצמכם למה לעזאזל אתם עושים את זה (במיוחד בעלייה האינסופית לגהנדרוק, האמינו לי), אבל בסוף, כשתעמדו שם, מוקפים בענקי ההימלאיה, כל הקושי יתפוגג ויישאר רק הסיפוק העצום וההבנה שעשיתם משהו מדהים. אז מה אתם מחכים לו? תתחילו לתכנן. ההימלאיה מחכה. ואם אתם צריכים עוד עזרה או שיש לכם עוד שאלות, אתם יודעים איפה למצוא אותנו. יאללה, לכו לטייל.