טרק להונג טראק ניו זילנד: המסלול הכי מרהיב שלא הכרתם

המסע המטורף של הונג טראק: 19 ק"מ של קסם וצבעים שאסור לפספס

תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על טרקים. באמת. יש טיולים שהם פשוט הליכה נחמדה בטבע, ויש חוויה שהיא משהו אחר לגמרי. משהו שמאתגר, מדהים, צבעוני, וגורם לכם להרגיש כאילו נחתתם על כוכב אחר. ואם אתם מתכננים טיול לניו זילנד, במיוחד לאי הצפוני, ואתם חושבים לוותר על הדבר הזה שנקרא "הונגרירו אלפין קרוסינג", אז סליחה על הבוטות, אבל אתם עושים טעות גדולה. ענקית. טעות שתתחרטו עליה ברגע שתראו תמונה אחת של המקום הזה. אז למה זה כל כך מיוחד? איך מתכוננים ליום שיכול להיות אחד השיא של הטיול שלכם? ומה, לעזאזל, קורה שם על ההר הזה? הישארו איתנו, כי הולך להיות מעניין. ואנחנו מבטיחים לכם, אחרי שתסיימו לקרוא, לא תצטרכו לחפש עוד שום מידע על הטרק הזה. הכל כאן.

מה לעזאזל זה הטרק הזה בכלל? סיור גיאולוגי בן מיליוני שנים ביום אחד

אז בואו נתחיל מהבסיס. הונגרירו אלפין קרוסינג (Tongariro Alpine Crossing) הוא טרק יום, חד כיווני, שנחשב לאחד הטובים בעולם. לא פחות. הוא נמצא בפארק הלאומי טונגרירו בניו זילנד, שהוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו – גם בזכות הפלא הגיאולוגי וגם בזכות המשמעות התרבותית שלו לעם המאורי. זה מסלול של כ-19.4 קילומטרים (תלוי איפה סופרים בדיוק) שעובר בתוך נוף געשי פעיל. כן, פעיל. אבל אל תדאגו, זה לא שמטפסים לתוך לוע רותח. מדובר באזור עם היסטוריה געשית ענפה, ותופעות גיאולוגיות מדהימות שרואים בכל צעד ושעל. זה כמו שיעור בגיאולוגיה אבל בחיים האמיתיים, ובלי מבחנים.

תחשבו על זה ככה: אתם הולכים על אדמה שנוצרה לפני אלפי שנים, מטפסים על הרי געש רדומים (חלקית!), עוברים ליד אגמים צבעוניים בצבעים שלא דמיינתם שקיימים בטבע, ומריחים קצת גופרית באוויר. זה טיול שהוא לא רק יפה, הוא חי. הוא נושם. הוא מזכיר לכם שהכדור הזה שלנו די מדהים, ודי עוצמתי.

למה כולם מדברים עליו? הסוד של הצבעים והצורות

אוקיי, למה דווקא הטרק הזה? יש הרבה טרקים יפים בעולם. אבל הונגרירו מציע שילוב פשוט בלתי נשכח. קודם כל, הוא חד כיווני. זה אומר שאתם לא חוזרים על עקבותיכם, כל צעד קדימה מגלה נוף חדש. שנית, הנוף. הנוף הוא סוריאליסטי. יש לכם את הפסגה של הר נגאורוהו (Ngauruhoe), שהוא למעשה הר הגעש ששימש כ"הר האבדון" (Mount Doom) בסרטי שר הטבעות. אתם הולכים למרגלותיו. יש לכם את המכתש האדום (Red Crater), שמצדיק את שמו במלוא מובן המילה – אדום בוהק, עצום. ויש את האגמים האזמרגדיים (Emerald Lakes) – שלושה אגמים קטנים בצבע טורקיז-ירוק זוהר, שנראים כאילו מישהו שפך לשם צבע נאון. זה נראה כמעט לא אמיתי. והכל ביום אחד. 19 קילומטרים של דרמה טבעית בלתי פוסקת. זה כמו מנה גדושה של פלא, שצריך להרוויח אותה בהליכה.

אז איך עושים את זה בלי להתחרפן? תכנון זה שם המשחק

כן, 19 קילומטר זה לא פיקניק בפארק. זה יום ארוך, מאתגר פיזית ומנטלית. אבל עם תכנון נכון, זה בהחלט אפשרי ובעיקר מהנה ברמות אחרות. רוב האנשים עושים את הטרק בעונת הקיץ (נובמבר עד אפריל בניו זילנד), אז התנאים בדרך כלל טובים יותר. אבל גם אז, מזג האוויר בהרים יכול להשתנות בטירוף תוך דקות. אז מה חייבים לדעת לפני שיוצאים לדרך?

הגעה ועזיבה: הפאזל הלוגיסטי

זוכרים שאמרנו שהטרק חד כיווני? זה אומר שצריך לפתור את עניין התחבורה. נקודת ההתחלה (Mangatepopo Car Park) ונקודת הסיום (Ketetahi Car Park) נמצאות במרחק גדול זו מזו. הפתרון הפופולרי ביותר הוא להשתמש בשאטלים. מזמינים מקום מראש באחת החברות שפועלות באזור. בדרך כלל, הם אוספים אתכם ממקום הלינה שלכם בעיירות הסמוכות (כמו טאופו או טרנאקי) מוקדם בבוקר, מסיעים אתכם לנקודת ההתחלה, ואז, בסוף הטרק, אוספים אתכם מנקודת הסיום ומחזירים אתכם. חשוב להזמין שאטל מראש, במיוחד בעונה העמוסה. פשוט כי לא תרצו להיתקע בסוף המסלול מותשים וחסרי יכולת תנועה.

מזג האוויר: ההצגה הכי טובה בעיר?

מזג האוויר בניו זילנד הוא… הפכפך. במיוחד בהרים. ביום אחד יכול להיות שמש קופחת, רוח סופה, גשם שוטף, ואפילו שלג קל – הכל בתוך כמה שעות. זה לא צחוק. זה מה שהופך את הטרק למאתגר ובלתי צפכף. חייבים לבדוק את תחזית מזג האוויר המקומית ביום שלפני הטרק, ואפילו בבוקר היציאה. אם התחזית גרועה (רוחות חזקות במיוחד, גשם כבד, קור קיצוני), מומלץ לשקול לדחות את הטרק. הנוף יהיה שם גם מחר, ועדיף לחוות אותו בבטחה ובהנאה, ולא בסבל או סיכון.

מה אורזים ליום אחד שיכול לשנות את חייכם?

רשימת ציוד טובה היא קריטית. זה לא טיול קצרצר בפארק עירוני.

• נעלי הליכה טובות וחזקות: לא נעלי ספורט קלות. המסלול סלעי, תלול בחלקו, צריך תמיכה לקרסול ואחיזה טובה.
• שכבות לבוש: זה הדבר הכי חשוב. חולצת בסיס מנדפת זיעה, שכבת פליז/תרמית, ומעיל אטום לרוח ומים. גם אם מתחיל בשמש, תזדקקו לזה. כובע וכפפות יכולים להיות גאוניים בחלקים הגבוהים והחשופים.
• מים: לפחות 2-3 ליטר לאדם. אין נקודות מילוי על המסלול!
• אוכל: כריכים, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים. דברים שנותנים אנרגיה וקלים לאכילה תוך כדי הליכה.
• קרם הגנה וכובע שמש: כשהשמש יוצאת, היא חזקה מאוד.
• משקפי שמש.
• מפות ומצפן / GPS בטלפון: למרות שהמסלול מסומן היטב, תמיד טוב שיהיה גיבוי.
• פנס ראש: אם מתכננים לצאת ממש מוקדם או לסיים מאוחר.
• ערכת עזרה ראשונה קטנה: פלסטרים, משכך כאבים, חומר חיטוי.
• שקית אשפה: מה שמביאים איתכם, גם לוקחים. אין פחים על המסלול.

אפילו ביום יפה, החלקים הגבוהים של הטרק חשופים מאוד לרוח. אז שוב, שכבות! זה המפתח להישאר בנוח לאורך כל היום.

כושר? כמה ומתי?

הטרק הזה אפשרי לרוב האנשים בעלי כושר סביר. הוא לא שמור רק לאתלטים מקצועיים. מי שהולך לטייל באופן קבוע, עושה הליכות ארוכות מדי פעם, או מתאמן בצורה מתונה, אמור לעמוד בזה. החלק הכי מאתגר הוא "מדרגות השטן" (Devil's Staircase) – עלייה ארוכה ותלולה למדי. הירידה בסוף גם יכולה להיות מתישה לברכיים. אם אתם לא בכושר בכלל, מומלץ לעשות כמה הליכות ארוכות (10-15 ק"מ) עם עליות קצת לפני הטיול, פשוט כדי שהגוף יתרגל. זה לא ספרינט, זה מרתון. צריך קצב יציב ולא למהר מדי בהתחלה.

הדרך: 19 קילומטרים של דרמה טבעית

בואו נדבר על המסלול עצמו. הוא לוקח בערך 6 עד 8 שעות, תלוי בקצב ובעצירות לצילום (ואתם תעצרו. הרבה). המסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת.

ההתחלה הקלה… מדי?

מתחילים בגובה של בערך 1120 מטר. הקטע הראשון (בערך שעה) הוא מישורי למדי, הולכים על שביל נוח, וזה נותן תחושה ש"אה, זה קל, לא נורא בכלל". אל תתנו לזה להטעות אתכם. זו רק ההקדמה.

מדרגות השטן: כי אין קסם בלי מאמץ

אחרי ההליכה המישורים מגיעה העלייה. זו העלייה העיקרית של הטרק. מטפסים מגובה של בערך 1400 מטר לגובה של כמעט 1700 מטר. זה תלול, זה מדרגות, זה קצת מעצבן לפעמים, אבל הנוף שנפתח מאחור ככל שעולים שווה כל טיפת זיעה. קחו הפסקות, שתו מים, תהנו מהנוף.

מכתש דרומי: לרגע לנשום גובה

אחרי העלייה המאומצת מגיעים למכתש הדרומי (South Crater). זה אזור מישורי רחב יחסית, שמזכיר קצת מדבר ירחי. כאן אפשר לקחת אוויר, להסתכל על הר נגאורוהו ממש קרוב, ולהתחיל להרגיש את הגובה והפלא. זה גם שלב מצוין לחטיף קטן.

המכתש האדום: גולת הכותרת בצבע בורדו!

מכאן מתחילה עלייה נוספת, קצרה יותר אך גם תלולה, אל הפסגה של המכתש האדום. זה רגע ה-וואו של הטרק. כשתגיעו לפסגה, ייפתח מולכם מראה עוצר נשימה: המכתש האדום בצבעים עזים, ומתחתיו, בצבע טורקיז זוהר, האגמים האזמרגדיים. זה המקום בו המצלמה שלכם תעבוד שעות נוספות. הנוף מכאן פשוט מטורף. מרגישים כאילו הגעתם לקצה העולם. או לפחות לקצה הר געש.

האגמים הקסומים: ירוק, כחול, ואו!

הירידה מהמכתש האדום לכיוון האגמים האזמרגדיים תלולה מאוד ומלאה בחצץ געשי מתפורר. צריך ללכת לאט וזהיר. אפשר כמעט לגלוש למטה. אבל ברגע שמגיעים לאגמים, הכל נשכח. הצבעים שלהם פשוט לא ייאמנו. הם מקבלים את הצבע מהמינרלים הגעשיים שסביבם. הריח החלש של גופרית באוויר רק מוסיף לאווירה הסוריאליסטית. קצת מעל האגמים האזמרגדיים נמצא אגם כחול נוסף (Blue Lake) – קדוש למאורים, ולכן אסור לגעת במים או לאכול לידו. גם הוא בצבע כחול עמוק ומדהים.

הירידה האינסופית: לא נגמר עד שנגמר?

מכאן והלאה, רוב הדרך היא ירידה ארוכה מאוד. הנוף משתנה בהדרגה מנוף געשי חשוף לנוף אלפיני עם צמחייה נמוכה, ובסוף ליער. השביל די ברור, אבל הירידה יכולה להיות קשה לברכיים ולכפות הרגליים אחרי כל הדרך שעברתם. זה החלק שבו קצת מתחילים לחלום על השאטל והארוחה שמחכה בסוף. תנשמו עמוק, תמשיכו ללכת בקצב אחיד, וחשוב מאוד – שימו לב איפה דורכים.

סוף מסלול: יער קסום או סתם מתיש?

הקטע האחרון של הטרק עובר בתוך יער יפהפה. זה נותן קצת צל ושינוי אווירה אחרי כל הדרך החשופה. אבל אחרי 18 קילומטר, גם יער קסום יכול להרגיש כמו סתם הליכה ארוכה. בסופו של היער נמצא חניון קטטאאהי (Ketetahi) ונקודת האיסוף של השאטלים. הגעתם! קחו רגע לשבת, לנשום, להסתכל על ההר שירדתם ממנו, ולהרגיש את הסיפוק העצום של סיום המסלול. עשיתם את זה!

סודות מהשטח: איך להפוך טרק רגיל לחוויה בלתי נשכחת?

מעבר לתכנון הבסיסי, יש כמה דברים קטנים שיכולים לשדרג לכם את החוויה מקצה לקצה.

מתי הכי כיף?

כמו שאמרנו, קיץ זו העונה הפופולרית והמומלצת ביותר מבחינת מזג אוויר. אבל גם בעונות המעבר (אביב וסתיו) יכול להיות יפהפה, עם פחות עומס מטיילים. בחורף הטרק מכוסה בשלג ודורש ציוד מיוחד (קרמפונים, גרזני קרח) ומדריך. אם אתם לא מטפסי הרים מקצועיים, ותרו על החורף.

לבד? בקושי! איך להימנע מהמונים?

הטונגרירו הוא פופולרי, ובעונה העמוסה, אתם לא תהיו לבד על השביל. ממש לא. אם בא לכם קצת יותר שקט ושלווה (עד כמה שאפשר בטרק כזה), תצאו מוקדם מאוד בבוקר. השאטלים הראשונים בדרך כלל יוצאים עם הזריחה. זה אומר שתתחילו ללכת כשהשמש עולה, תהנו מהשעות הראשונות של הטרק בלי יותר מדי אנשים סביבכם, ותגיעו לחלקים היפים (המכתש האדום, האגמים) לפני עיקר הקהל. זה שווה את ההשכמה המוקדמת.

להיזהר? בטח!

ניו זילנד מדהימה, אבל הטבע שם יכול להיות פראי. כמה דגשים לבטיחות (בלי להלחיץ, כן?):

• הקשיבו לגוף: אם כואב, קחו הפסקה. אם אתם לא מרגישים טוב, אל תתביישו לחזור (החזרה אפשרית עד נקודת האגמים, משם זה כבר סיפור אחר).
• שתו מים: התייבשות יכולה להיות מסוכנת, במיוחד במאמץ פיזי.
• שימו לב לשביל: במיוחד בירידות התלולות והסלעיות. נפילות קורות.
• התייחסו ברצינות לתחזית: אם ההמלצה היא לא לצאת, אל תצאו. הטבע חזק מאיתנו.
• ספרו למישהו שאתם יוצאים: ועדכנו כשסיימתם.

שאלות ששאלתם (וגם כאלה שלא חשבתם לשאול)

נאסוף כאן כמה מהשאלות הנפוצות שעולות כשמתכננים את הטרק הזה, ונענה עליהן בקצרה ובעיקר לעניין.

שאלה 1: האם הטרק הזה קשה מדי?

תשובה: זה טרק מאתגר פיזית, אין ספק. אבל הוא לא בלתי אפשרי עבור אדם בעל כושר בסיסי. החלק הקשה ביותר הוא העלייה הראשונה והירידה הארוכה בסוף. אם אתם מסוגלים ללכת ברציפות 10-15 ק"מ, כנראה שתעמדו בזה. הקצב הנכון ותכנון הפסקות יעזרו מאוד.

שאלה 2: מה עושים אם מזג האוויר גרוע?

תשובה: פשוט לא יוצאים. רוחות חזקות על החלקים החשופים מסוכנות. גשם כבד הופך את השביל לחלק. עדיף לבטל או לדחות את הטרק ליום אחר עם תחזית טובה יותר. ספקים של שאטלים לרוב מאפשרים שינויים בהתראה קצרה במקרים כאלה.

שאלה 3: האם אפשר לעשות את הטרק בכיוון ההפוך?

תשובה: טכנית אפשר, אבל זה לא מומלץ בכלל. רוב השאטלים לא פועלים בכיוון ההפוך, והעלייה מנקודת הסיום (קטטאאהי) תלולה וארוכה יותר מאשר העלייה ההתחלתית. עשו לעצמכם טובה, ופשוט לכו בכיוון המקובל.

שאלה 4: כמה זמן לוקח הטרק הזה בפועל?

תשובה: רוב האנשים מסיימים בין 6 ל-8 שעות. זה כולל עצירות קצרות למנוחה, צילום, ואכילה. אם אתם הולכים לאט מאוד או עוצרים להרבה זמן, זה יכול לקחת גם 9-10 שעות.

שאלה 5: חייבים מדריך בשביל הטרק?

תשובה: לא. המסלול מסומן היטב וקל מאוד להתמצא בו ביום עם ראות טובה. מדריך יכול להוסיף מידע על הגיאולוגיה וההיסטוריה של המקום, אבל הוא לא הכרחי מבחינת ניווט או בטיחות (ביום עם מזג אוויר טוב).

שאלה 6: יש שירותים על המסלול?

תשובה: כן, יש מספר נקודות עם שירותי בול קליעה לאורך הדרך. הן מסומנות במפה. חובה להשתמש בהן ולא לעשות צרכים בטבע, כדי לשמור על הניקיון והקדושה של המקום.

שאלה 7: האם אפשר לישון בפארק?

תשובה: כן, הפארק הלאומי טונגרירו מציע אפשרויות לינה שונות, כולל בקתות טרקים ואתרי קמפינג. אבל עבור הונגרירו אלפין קרוסינג, רוב האנשים מגיעים ליום אחד בלבד, ולנים בעיירות הסמוכות.

אז הנה זה. כל מה שרציתם לדעת (ואולי קצת יותר) על אחד הטרקים המדהימים בעולם. הונגרירו אלפין קרוסינג הוא לא רק הליכה, זו חוויה. חוויה ויזואלית, פיזית, ורגשית. זה יום שדורש קצת מאמץ, אבל התמורה… הו התמורה. הנוף, הצבעים, התחושה של ההישג בסוף היום. זה מסוג הדברים שנשארים איתך הרבה אחרי שהאבק הגעשי נוקה מהנעליים.

אם אתם מטיילים בניו זילנד ואוהבים טבע, אל תוותרו על זה. תכננו מראש, התכוננו לכל מזג אוויר (טוב, כמעט לכל), צאו לדרך עם הרבה מים, אוכל, ובעיקר – עם ראש פתוח לחוויות מטורפות. כי זה בדיוק מה שהונגרירו אלפין קרוסינג מציע. מסע קסום על כוכב אחר, במרחק טיסה. לכו על זה. באמת. לא תתחרטו.