טרק וי וואלי טורס דל פיינה: המסלול שחייבים לעשות בחיים

רגע לפני שאתם גוללים הלאה לראות עוד תמונות אינסטגרם מאיזה חוף קסום, עצרו. עצרו כי אנחנו עומדים לצלול עמוק, עמוק אל תוך אחד המקומות המטורפים, המאתגרים והמתגמלים ביותר על פני כדור הארץ. לא, זו לא קלישאה. זה טורס דל פיינה. וספציפית, אנחנו נדבר על הטרק האייקוני שם, ה-W. למה הוא W, למה כולם מדברים עליו, ואיך לעזאזל אתם יכולים לעשות אותו בלי למכור כליה (טוב, אולי רק אחת). אז אם חלמתם פעם על קרחונים כחולים, צוקים דרמטיים ורוחות שיעיפו לכם את הכובע (תרתי משמע), אתם במקום הנכון. תתכוננו. הולכים לפרק את הסיפור הזה עד הבורג האחרון.

אז מה זה בעצם ה-W טרק הזה, ולמה הוא כל כך פאק*נג מפורסם?

בואו נדבר תכלס. ה-W טרק הוא לא סתם מסלול הליכה בפארק לאומי. הוא חוויה. הוא הצורה של המסלול על המפה בפארק הלאומי טורס דל פיינה בפאטגוניה הצ'יליאנית. כן, כמו האות W. כל קו אנכי ב-W הוא יציאה לעמק או נקודת תצפית אגדית. ה"רגליים" של ה-W מובילות אתכם אל: הקרחון האפור המרשים, עמק הצרפתי המהמם, ולבסוף, אל גולת הכותרת (תרתי משמע) – מיראדור לאס טורס, נקודת התצפית על שלושת הצוקים האייקונים שהפכו לסמל של המקום.

הטרק הזה נפרש על פני כ-80 קילומטרים, ורוב המטיילים עושים אותו בחמישה ימים פחות או יותר. הוא מפורסם כי הוא מציע את כל ה"היילייטס" של הפארק בתמצית יחסית. אתם לא צריכים ללכת שבועיים ולהיות שפני ניסיון של הישרדות, אבל אתם כן מקבלים נופים עוצרי נשימה שמשנים אתכם מבפנים (או לפחות את הפרופיל שלכם באינסטגרם). זה הטרק שמספיק מאתגר כדי להרגיש שעשיתם משהו, אבל לא כל כך קיצוני שהוא מתאים רק למקצוענים שחיים על אוויר דחוס ומוזלי.

למה דווקא ה-W? יש עוד מסלולים בעולם, לא?

ברור שיש! העולם מלא במסלולי טרק. אבל ל-W יש קסם מיוחד. קודם כל, הנגישות. יחסית לטרקים מטורפים אחרים בפאטגוניה (אהמ, ה-O סירקוט הארוך יותר שמקיף את כל המאסיף), ה-W נחשב ל"ידידותי יותר". אתם יכולים לישון ב"רפוחיוס" (מעין אכסניות הרים מפנקות יחסית) ולא רק באוהל. יש שם שירותים (לפעמים אפילו מקלחת חמה!), אפשר לקנות אוכל, ולפעמים, כן כן, יש אפילו אינטרנט (תמורת תשלום מופקע, אבל היי, זה שם!).

שנית, הנופים. הם פשוט… בלתי נתפסים. תוך חמישה ימים אתם רואים קרחון ענק שממשיך לנוע ולהתנפץ, עמק שמלא ביערות, מפלים וצוקים בצורות הזויות, ואז, בסוף, את שלושת הטורסים המפורסמים שעליהם קראו לפארק. זה כמו אוסף הלהיטים הגדולים של פאטגוניה באלבום אחד קצר ומרוכז.

שלישית, האווירה. למרות שהוא פופולרי ומלא במטיילים (על זה נדבר בהמשך), יש משהו מיוחד בחוויה של הליכה יום אחרי יום בטבע פראי כזה. פוגשים אנשים מכל העולם, חולקים סיפורים על שברי רוח ושלפוחית ברגל, ובסוף היום, כולם יושבים יחד, גמורים אך מאושרים, ובוהים בשקיעה. זה בונה חברות. זה בונה אופי (או שובר אותו, תלוי ביום).

המסע מתחיל הרבה לפני הטרק: איך בכלל מגיעים לשם? (רמז: זה לא קרוב)

אוקיי, אז החלטתם שאתם מוכנים לכבוש את ה-W. יפה. עכשיו בואו נדבר על הצד הפחות סקסי: הלוגיסטיקה. פאטגוניה נמצאת בקצה העולם. תרתי משמע. כדי להגיע לטורס דל פיינה, אתם כנראה תצטרכו לטוס קודם לסנטיאגו, בירת צ'ילה. משם, טיסה פנימית ארוכה (בנינו, די ארוכה) לפונטה ארנס (Punta Arenas) או לפוארטו נטאלס (Puerto Natales). פונטה ארנס היא עיר גדולה יותר עם שדה תעופה בינלאומי, אבל פוארטו נטאלס היא העיירה הקרובה ביותר לפארק, והיא בסיס היציאה לטרקים.

אז, סביר להניח שתטוסו לפונטה ארנס, תיקחו אוטובוס (כ-3-4 שעות) לפוארטו נטאלס, ותבלו שם לילה או שניים כדי להתארגן, לקנות גזייה (אם צריך), לשכור ציוד (אם לא הבאתם הכל מהבית) ולקחת את הנשימה האחרונה של ציוויליזציה אמיתית.

מפוארטו נטאלס, בבוקר של תחילת הטרק, תעלו על אוטובוס נוסף (כשעתיים) שיקח אתכם אל הפארק. האוטובוס עוצר בנקודות כניסה שונות לפארק, תלוי מאיזה כיוון אתם מתחילים את ה-W (על זה עוד נדבר). יש גם אפשרות לקחת מעבורת (קטמרן) בחלק מהמסלול, שזה כבר חלק מהחוויה הימית-קרחונית.

בקיצור, להגיע לשם זה מסע בפני עצמו. קחו בחשבון ימי נסיעה, לילות מעבר, וקצת סבלנות. אבל הנוף בדרך כבר מתחיל לרמז על מה שמחכה לכם.

תכנון ה-W שלכם: 3 דברים שאתם פשוט חייבים לדעת (ואחד שפחות, אבל נגיד בכל זאת)

אוקיי, הגעתם לפוארטו נטאלס. העיירה הקטנה הזו נושמת טרקים. כל חנות מוכרת ציוד, כל מסעדה מלאה במטיילים עם מגפיים, וכל פאב מגיש בירה פאטגונית קרה. אבל לפני שאתם מתפנקים יותר מדי, הגיע שלב התכנון הקריטי. ופה, חברים, אין קיצורי דרך. זה ההבדל בין טרק חלומי לסיוט רטוב.

1. הזמנות, הזמנות, הזמנות! הבנתם? להזמין מראש!

זה הדבר הכי חשוב. חד וחלק. טורס דל פיינה זה לא המדבר שאתם יכולים פשוט להקים אוהל איפה שבא לכם. הפארק הוא שמורת טבע מחמירה, והלינה מותרת רק באתרים מסודרים – רפוחיוס או אתרי קמפינג. ויש ביקוש מטורף. מטורף. אם אתם מגיעים בעונת השיא (נובמבר עד מרץ), ואפילו בעונות המעבר, אתם חייבים, אבל חייבים, להזמין מקומות לינה חודשים מראש. כן, חודשים. שישה חודשים זה טוב. שנה מראש זה מעולה.

יש שתי חברות עיקריות שמנהלות את אתרי הלינה בפארק (ולא נציין שמות ספציפיים, כי אנחנו חיוביים כאן, אבל גוגל ימצא לכם). הן מנהלות חלקים שונים של הטרק. אתם צריכים לוודא שיש לכם מקום לינה לכל לילה במסלול שתכננתם. אם אין לכם הזמנה ללילה אחד, אתם לא יכולים להיכנס לפארק ולעשות את הטרק המלא. תזכרו את זה. זה לא משחק.

אתם יכולים לבחור לישון ברפוחיו (מיטות קומותיים בחדרים משותפים, לפעמים גם חדרים פרטיים, כולל אופציה לארוחות מלאות) או בקמפינג (אוהלים שלכם, או אוהלים מוכנים עם מזרנים ושקי שינה שאתם משכירים מהם). קמפינג זול יותר, אבל דורש יותר ציוד ובישול עצמי לרוב. רפוחיו יקר יותר, אבל נוח בהרבה אחרי יום הליכה מפרך.

2. מזרח למערב או מערב למזרח? הדילמה הקיומית (של הטרקיסט)

ה-W טרק הוא דו כיווני. אתם יכולים להתחיל אותו מצד מזרח (בסמוך למלון לאס טורס) ולסיים בצד מערב (ברפוחיו פיינה גראנדה), או להפך. לכל כיוון יש את היתרונות והחסרונות שלו:

• ממזרח למערב (E-W): זה הכיוון הפופולרי יותר. מתחילים עם הטיפוס האייקוני למיראדור לאס טורס כבר ביום הראשון (יום קשה מאוד להתחלה!). ממשיכים לעמק הצרפתי, ומסיימים עם הקרחון האפור. היתרון? מסיימים בצד של פיינה גראנדה, משם קל יחסית לצאת מהפארק עם הקטמרן. החיסרון? מתחילים ישר עם הבום הגדול (הטורסים), ולפעמים יש "פקקים" של אנשים בעלייה הראשונה.
• ממערב למזרח (W-E): מתחילים בפיינה גראנדה אחרי נסיעה וקטמרן, מטיילים לכיוון הקרחון האפור, ממשיכים דרך עמק הצרפתי, ומסיימים עם הטיפוס לטורסים ביום האחרון. היתרון? בונים את החוויה לקראת הפינאלה הגדול בטורסים. היום הראשון קל יותר יחסית. החיסרון? היום האחרון הוא הטיפוס לטורסים – אחרי כמה ימים של הליכה, זה יכול להיות מאתגר במיוחד. וגם, מסיימים בצד המזרחי, שפחות נוח ליציאה מהפארק (דורש אוטובוס ארוך יותר לפוארטו נטאלס או סידור הסעה אחר).

אין תשובה נכונה. זה תלוי בכם, ברמת הכושר שלכם, ומה אתם מעדיפים – להתחיל בשיא או לסיים בשיא. רוב האנשים עושים E-W, אז אם בא לכם להיות קצת מיוחדים, תעשו W-E. או לא. בסוף, הנופים מדהימים בשני הכיוונים.

3. 5 ימים או יותר? כמה זמן באמת צריך כדי לא למות (או לפחות לא להרגיש ככה)?

הגרסה הקלאסית של ה-W טרק היא 5 ימים ו-4 לילות. זה אינטנסיבי. הימים ארוכים, ההליכה מאתגרת, ואתם כל הזמן בתנועה. האם אפשר לעשות את זה בפחות? תיאורטית כן (אבל זה דורש ימי הליכה ארוכים וקשים מאוד), אבל למה שתירצו? האם אפשר לעשות את זה ביותר ימים? בהחלט! וזה מומלץ.

הרבה מטיילים בוחרים להוסיף עוד יום או יומיים. זה מאפשר:

• יום מנוחה: לעצור ליום אחד ברפוחיו, לנוח, לכבס (אולי), ופשוט ליהנות מהנוף בלי לרוץ לשום מקום.
• עמק הצרפתי לעומק: בגרסת ה-5 ימים, הטיול לעמק הצרפתי הוא בדרך כלל רק עד נקודת תצפית מרכזית אחת. אם יש לכם זמן, אתם יכולים לטפס גבוה יותר אל Mirador Británico, תצפית 360 מעלות מדהימה. זה מוסיף שעות הליכה (וקושי), אבל שווה כל רגע.
• ימי הליכה קצרים יותר: במקום ללכת 8-10 שעות ביום, אפשר לפרוס את זה לימים של 6-7 שעות, שזה הרבה יותר נעים, במיוחד עם ציוד על הגב.

כמובן, כל יום נוסף עולה כסף (לינה, אוכל). אבל אם יש לכם את הזמן והתקציב, שקלו ברצינות להוסיף יום. הגוף שלכם (והראש שלכם) יודו לכם.

4. אורזים ל-W: מה חייבים לקחת (ומה אפשר להשאיר בבית, רמז: הכלב)

רשימת ציוד לטרק ארוך היא עניין בפני עצמו, אבל הנה כמה נקודות קריטיות ל-W טרק בפאטגוניה:

• שכבות, שכבות, שכבות: מזג האוויר בפאטגוניה משתנה כל חמש דקות. שמש, גשם, שלג, רוח מטורפת – והכל באותו יום. תביאו בגדים טרמיים, פליז, מעיל פוך קל, ומעיל גשם/רוח אטום ואיכותי (זה מציל חיים, או לפחות מציל מהצטננות).
• נעלי הליכה טובות: עם תמיכה לקרסול וסוליה טובה. ושהן כבר היו בשימוש! לא נעליים חדשות מהקופסה.
• מקלות הליכה: חובה. הם יורידו עומס מהברכיים, יעזרו בשיווי משקל ברוח, ובכללי יהפכו את ההליכה לנוחה יותר.
• מגן שמש וכובע: גם ביום מעונן, הקרינה חזקה.
• כפפות וכובע צמר: גם בקיץ. בבוקר מוקדם ובגובה קר מאוד.
• מערכת מים: בקבוק או שקית שתייה ופילטר מים/טבליות טיהור. יש נחלים ונהרות בדרך, אבל כדאי לטהר.
• שק שינה ומזרן שטח: אם אתם בקמפינג. וודאו שהשק"ש מתאים לטמפרטורות קרות (נוחות בסביבות 0 מעלות).
• פנס ראש: חובה, לקימה בבוקר לזריחה או סתם להתמצאות בלילה.
• חטיפים: שוקולד, אגוזים, פירות יבשים. דברים שנותנים אנרגיה זמינה.
• ערכת עזרה ראשונה: פלסטרים לשלפוחית (הרבה!), משככי כאבים, חומר חיטוי, תחבושות בסיסיות.

תארזו כמה שיותר קל! אתם הולכים לסחוב את הכל על הגב יום אחרי יום. כל גרם מיותר יורגש. אז השאירו את המייקאפ, מייבש השיער, והרומן הארוך בבית. ספר קטן או קינדל זה מספיק.

השלבים האפיים של ה-W: מה מחכה לכם בכל "זרוע"?

כדי לעשות סדר, בואו נתאר בקצרה (ובצורה חיובית, כמובן!) את המסלול, נניח בכיוון המזרח-מערב הפופולרי:

יום 1: הטיפוס לממלכת הטורסים

מתחילים בנסיעה אל אזור Hotel Las Torres/Centro de Bienvenida. משאירים את התיק הגדול ושולפים את תיק היום (או שכל הציוד עליכם אם אתם מתחילים מקמפינג צמוד). מתחילים ללכת. בהתחלה זו הליכה יחסית קלה בעמק, ואז מתחיל טיפוס תלול ויער קסום. החלק האחרון הוא עלייה תלולה מאוד (המכונה "המורנה") על סלעים ואבנים גדולות. זה קשה. זה מאתגר. אתם תזיעו, תתנשפו, אולי גם תקללו קצת בשקט. אבל כשתגיעו למעלה, אל האגם הטורקיז הקטן ואל שלושת הטורסים הניצבים מולכם… זה שווה הכל. הנוף עוצר נשימה. יושבים, אוכלים סנדוויץ', מצלמים אלף תמונות, ופשוט סופגים את הרגע. אחרי זה, יורדים בחזרה אל נקודת הלינה הראשונה (בדרך כלל קמפינג/רפוחיו ליד הטורסים). יום ארוך ומתיש, אבל הייתם למעלה! ניצחתם את הטורסים (של היום הראשון).

יום 2: נופי האגם והקרניים (Los Cuernos)

קמים בבוקר (השרירים כואבים? יופי, עבדתם קשה!), אורזים, ומתחילים ללכת לכיוון מערב, לאורך חוף האגם. זה יום קל יותר יחסית. השביל עובר דרך יערות, עליות וירידות קטנות, והנוף המרכזי הוא האגם הכחול הגדול ומולו פסגות Los Cuernos (הקרניים) – צוקים מיוחדים ושכבות סלע בצבעים שונים. יום יפה ונעים, שמאפשר קצת להתאושש מהיום הראשון. מסיימים ברפוחיו או קמפינג באזור Los Cuernos או Refugio Francés, בפתח עמק הצרפתי.

יום 3: עמק הצרפתי – היופי הפראי

זה יום של "זרוע" נוספת ב-W. משאירים את התיק הגדול בנקודת הלינה ויוצאים עם תיק יום לתוך עמק הצרפתי (Valle del Francés). הדרך מתחילה ביער, ממשיכה בעלייה יחסית נוחה, ומגיעה אל נקודת התצפית הראשונה – Campamento Italiano או Mirador Francés. הנוף מהמם – עמק רחב ידיים, מפלים שיורדים מהקרחונים על הצוקים מסביב, וקול רעש הקרחונים שמתנפצים (זה נשמע כמו רעם!). אם אתם בגרסה הארוכה יותר או שיש לכם כוח וזמן, ממשיכים לטפס גבוה יותר דרך יער קסום ומלא בסלעים ענקיים אל Mirador Británico. התצפית משם 360 מעלות והיא פשוט מטורפת. רואים את כל העמק, את האגמים, ואת ההרים מסביב. יום קשה עם עליות וירידות (כי חוזרים באותה דרך), אבל מלא בנופים פראיים. חוזרים לנקודת הלינה מאתמול או עוברים לרפוחיו Paine Grande.

יום 4: אל פיינה גראנדה – בין אגם לרוח

הולכים מנקודת הלינה שלכם (אזור לוס קוארנוס/עמק הצרפתי) אל רפוחיו Paine Grande. זהו הרפוחיו הגדול והמרכזי בפארק, נמצא על שפת אגם Pehoé היפה. הדרך עוברת לאורך האגם, חשופה יחסית לרוח (פאטגוניה, זוכרים?). הנופים יפים, יש עליות וירידות קטנות, ובסוף היום מגיעים אל הרפוחיו השוקק חיים. זה יום הליכה יחסית נוח (תלוי מאיפה התחלתם בדיוק), שמאפשר קצת לאגור כוח ליום האחרון.

יום 5: הקרחון האפור והסיום המפואר (או המתיש)

זה יום ה"זרוע" האחרונה ב-W, לכיוון הקרחון האפור (Glacier Grey). משאירים שוב את התיק הגדול ברפוחיו פיינה גראנדה (אם חוזרים לשם) ויוצאים עם תיק יום. ההליכה היא לאורך אגם Grey, מלא בקרחונים שצפים בו. הנוף הופך להיות קרחוני יותר, עם צבעים כחולים ולבנים. מגיעים אל רפוחיו Grey או Campamento Grey, ומשם ממשיכים אל Mirador Glacier Grey. מנקודת התצפית הזו רואים את הקרחון הענק והמרשים נשפך אל תוך האגם. זה מחזה מרהיב. אפשר לבלות שם זמן, להקשיב לקולות הקרח (לפעמים נופלות חתיכות!).

מכאן, יש לכם שתי אפשרויות סיום (תלוי איפה סגרתם לינה ביום 4 ומאיפה יוצאת המעבורת):

• חזרה לפיינה גראנדה: הולכים בחזרה באותה דרך מרפוחיו/קמפינג Grey אל רפוחיו Paine Grande (כ-4 שעות הליכה נוספות). ברפוחיו פיינה גראנדה עולים על הקטמרן שחוצה את אגם Pehoé (חוויה יפה בפני עצמה) ומגיע אל Pudeto, שם מחכה אוטובוס בחזרה לפוארטו נטאלס.
• המשך מ-Grey: אם יש לכם הזמנה לרפוחיו או קמפינג Grey בלילה 4, אתם יכולים להמשיך מהמיראדור של הקרחון האפור הלאה על שביל ה-O סירקוט (עד לגשר התלוי, למשל – רק אם יש לכם הזמנה ללילה הבא שם!). ואז, ביום הסיום, ללכת מרפוחיו Grey אל האזור הצפוני של הפארק, שם ממתינה ספינה נוספת (Grey III) שלוקחת אתכם לאורך הקרחון ואז אל מחוץ לפארק. זו אופציה פחות נפוצה לסיום ה-W, יותר מתאימה למי שממשיך לחלק מה-O. רוב המטיילים ב-W מסיימים בפיינה גראנדה ויוצאים משם.

בכל מקרה, היום האחרון הוא לרוב ארוך וכולל גם הליכה וגם נסיעות/שייט. תהיו מוכנים לזה. וכשאתם מגיעים לפוארטו נטאלס, תנו לעצמכם טפיחה על השכם. עשיתם את זה.

אוכל, שינה, והישרדות נעימה יחסית בטבע הפראי

אז דיברנו על רפוחיוס וקמפינג. בואו נצלול טיפה יותר לעומק. ברפוחיוס, כמו שאמרנו, אתם יכולים לשלם על חבילה מלאה שכוללת לינה וארוחות (בוקר, צהריים ארוז, וערב חם). זה יקר. מאוד. אבל זה נוח בטירוף. לא סוחבים אוכל, לא מבשלים, ואוכלים ארוחה חמה וטובה יחסית בסוף יום מפרך. האוכל בדרך כלל פשוט אך משביע (פסטה, אורז, ירקות, לפעמים בשר).

אם אתם עושים קמפינג, אתם יכולים לשכור אוהל, מזרן ושק"ש (כבר פרוסים ומחכים לכם), או להביא הכל מהבית. בקמפינג יש בדרך כלל מטבח משותף (עם גזיות לשימוש כללי, אבל מומלץ להביא גם גזייה קטנה משלכם אם אתם מתכננים לבשל הרבה), שולחנות, ולפעמים גם חנות קטנה למצרכים בסיסיים (ופסיכיים במחיר). אתם צריכים לסחוב את האוכל שלכם לכל ימי הטרק. אוכל קל משקל שלא מתקלקל: פסטה לייבוש מהיר, קוסקוס, שיבולת שועל, קטניות מוכנות, אגוזים, קרקרים, שוקולד. זה דורש תכנון מראש, אבל חוסך הרבה כסף.

מים? ברוב המסלול אפשר למלא מים מנחלים זורמים. כדאי להשתמש בפילטר או טבליות טיהור, למרות שהרבה מטיילים שותים ישר מהנחל ולא קורה להם כלום (אבל עדיף לא לקחת סיכון). ברפוחיוס ובקמפינג יש ברזים עם מים ראויים לשתייה.

חשמל? ברפוחיוס יש חשמל. בדרך כלל בשעות מסוימות בערב, וזה הופך לקרב מי ישלוט בשקעים המעטים. בקמפינגים בסיסיים אין חשמל בכלל. קחו סוללת גיבוי (Power Bank) גדולה לטלפון ולפנס ראש שלכם. וגם, קחו בחשבון שהקליטה הסלולרית בפארק כמעט ולא קיימת. ניתוק מהעולם? צ'ק.

כסף מדבר (לצערנו): כמה יעלה לכם התענוג הפאטגוני הזה?

בואו נשים את זה על השולחן: ה-W טרק בטורס דל פיינה הוא לא טיול בזול. הוא יקר. אבל הוא שווה את זה (תזכרו את זה כשאתם שוברים את הראש איך לממן אותו).

העלויות העיקריות:

• כניסה לפארק: יש תשלום כניסה לפארק, והוא לא זול. ודאו שאתם בודקים את המחיר העדכני באתר הרשמי.
• לינה: החלק הכי יקר. לינה ברפוחיוס עם ארוחות יכולה להגיע למאות דולרים ללילה לאדם. קמפינג (אפילו עם השכרת ציוד) זול יותר משמעותית, אבל עדיין עולה עשרות דולרים ללילה. לינה ל-4 לילות יכולה בקלות להגיע למאות ואפילו אלפי דולרים, תלוי באופציה שתבחרו.
• אוכל: אם אתם מבשלים בעצמכם, העלות נמוכה יחסית (קנייה בפוארטו נטאלס). אם אתם קונים ארוחות ברפוחיוס, זה מוסיף המון לעלות הכוללת. קחו בחשבון גם קניית גז, חטיפים וכו'.
• תחבורה: אוטובוסים מפונטה ארנס לפוארטו נטאלס ובחזרה, אוטובוסים מפוארטו נטאלס לפארק ובחזרה, קטמרן בפארק. כל אלה עולים כסף.
• השכרת ציוד: אם אתם שוכרים ציוד (אוהל, שק"ש, מקלות, גזייה), זה מוסיף לעלות.

בגדול, ל-5 ימי W, אם אתם עושים בעיקר קמפינג ומבשלים לעצמכם, אתם יכולים לצפות להוציא סביב 500-800 דולר (כולל כניסה לפארק ותחבורה בתוך הפארק, לא כולל אוטובוסים מחוץ לפארק). אם אתם ישנים ברפוחיוס עם ארוחות, הסכום יכול לקפוץ בקלות ל-1500 דולר ויותר לאדם. וזה לא כולל טיסות בינלאומיות ופנימיות, לינה בפוארטו נטאלס, אוכל לפני/אחרי הטרק, ובזבוזים קטנים. תתכוננו נפשית (וגם כלכלית).

שאלות בוערות (וטיפה מתנשאות, אל תדאגו):

---

מתי הזמן הכי טוב לעשות את ה-W?

עונת הטיולים בפאטגוניה היא בקיץ הדרומי, בין נובמבר למרץ. זה הזמן עם מזג האוויר הכי יציב (יחסית, בפאטגוניה הכל יחסי), ימים ארוכים יותר, וטמפרטורות נעימות יותר. החיסרון? זה גם הכי עמוס והכי יקר, וצריך להזמין חודשים מראש. עונות המעבר (אפריל-מאי ואוקטובר) פחות עמוסות, זולות יותר, ועם צבעי שלכת או פריחה יפים, אבל מזג האוויר יכול להיות קשוח יותר (קר יותר, יותר סיכוי לשלג). אף פעם אין ערובה למזג אוויר בפאטגוניה.

כמה כושר צריך בשביל זה?

אתם לא צריכים להיות אצני מרתון או מטפסי הרים מקצועיים, אבל כן צריך להיות בכושר גופני סביר עד טוב. אתם הולכים כל יום עם משקל על הגב (גם בתיק יום), על מסלולים שכוללים עליות וירידות תלולות, ולפעמים ברוח חזקה מאוד. מי שמורגל בהליכות ארוכות בטבע יהיה בסדר. מי שהליכה בשבילו זה רק מהספה למקרר… כדאי להתחיל להתאמן כמה חודשים מראש.

האם בטוח לעשות את הטרק לבד?

כן, בהחלט. הרבה מטיילים עושים את ה-W לבד (גברים ונשים כאחד). המסלול מסומן היטב, ויש הרבה אנשים בדרך, במיוחד בעונת השיא. כמובן, תמיד צריך לנקוט אמצעי זהירות בסיסיים כמו להודיע איפה אתם הולכים ומתי אתם צפויים לסיים, ולהיות ערניים לסביבה.

צריך מדריך?

לא חובה. המסלול מאוד ברור ומסומן היטב. אם אתם מרגישים בטוחים לנווט לבד ויודעים לקרוא מפה (או להשתמש באפליקציית ניווט בסיסית, למרות הקליטה), אין צורך במדריך. אם אתם מרגישים יותר בנוח עם מישהו שמכיר את השטח ודואג לכל הלוגיסטיקה, זו אפשרות, אבל זה מייקר את הטיול משמעותית.

הרוח בפאטגוניה באמת כל כך מטורפת?

כן. היא יכולה להיות מטורפת. לפעמים היא מרגישה כאילו היא מנסה להעיף אתכם מהשביל. היא דורשת מאמץ נוסף בהליכה, יכולה להקשות על הקמת אוהל, ולהוריד את הטמפרטורה בצורה משמעותית. זה חלק מהחוויה של פאטגוניה. תתכוננו לזה נפשית, ותביאו כובע עם שרוך.

אפשר לשכור ציוד במקום?

כן. בפוארטו נטאלס יש המון חנויות להשכרת ציוד טיולים: אוהלים, שקי שינה, מזרנים, מקלות הליכה, גזיות, ביגוד חם ועמיד למים. זה נוח אם אתם לא רוצים לסחוב את כל הציוד הזה בטיסות, אבל ודאו שאתם מקבלים ציוד איכותי ותקין.

וחיות בר? יש מה לפחד?

בפארק יש גואנקוס (מין של למות בר) שאותם תראו די הרבה והם חמודים ולא מזיקים. יש גם קונדורים ענקיים ומדהימים שחגים בשמיים. הפחד הגדול הוא בדרך כלל מהפומות (סוג של נמרים). הן קיימות בפארק, אבל מאוד נדיר לפגוש אותן, והן בדרך כלל פוחדות מבני אדם. אסור להתקרב לחיות בר ובשום אופן לא להאכיל אותן. אם אתם רואים פומה (נדיר מאוד!), שמרו מרחק, אל תפנו לה את הגב, ואל תרוצו.

---

אז מה קורה אחרי ה-W? האם יש חיים אחרי הטרק?

בהחלט! קודם כל, פוארטו נטאלס. כשתחזרו לשם, תרגישו כאילו הגעתם לעולם אחר. מקלחת חמה, מיטה אמיתית, ואוכל שמגישים לכם במסעדה… גן עדן! תנו לעצמכם יום-יומיים להתאושש, לאכול טוב (יש שם מסעדות מצוינות, במיוחד בשר ופירות ים), ולספר סיפורי גבורה (או סתם קשיי הליכה) למטיילים אחרים.

האם יש עוד מה לראות ולעשות בפארק או באזור? ברור. אם ה-W עשה לכם תיאבון לעוד פאטגוניה (והוא כנראה יעשה), יש לכם כמה אופציות:

• ה-O סירקוט: אם אתם מרגישים אמיצים במיוחד ויש לכם שבוע-שבוע וחצי פנויים (והזמנות כמובן!), אתם יכולים לעשות את הטרק המלא שמקיף את כל רכס הפיינה. זה ה-W פלוס החלק האחורי של הרכס, שהוא פראי ומבודד יותר. חוויה אקסטרימית יותר, פחות אנשים בחלק מהשביל, ונופים שונים ומדהימים.
• טיולי יום: אם לא עשיתם את ה-W המלא, או שאתם רוצים לראות עוד נקודות בפארק בלי לישון בו, אפשר לעשות טיולי יום שיוצאים מפוארטו נטאלס. למשל, טיול יום למיראדור לאס טורס (יום קשה מאוד, אבל אפשרי), טיול יום לאזור פיינה גראנדה וקטאמרן, או ביקור במערת מילודון (אתר היסטורי).
• שייט לקרחונים: יש טיולי יום בספינה שיוצאים מפוארטו נטאלס ולוקחים אתכם לראות קרחונים אחרים באזור, כמו קרחון באלמסדה וקרחון סראנו. חוויה שונה ומרשימה.

מחשבות סופיות: למה ה-W טרק הולך לשגע אתכם (במובן הטוב, רוב הזמן)

אז זהו, הגענו לסוף המסע הזה על הנייר. ה-W טרק בטורס דל פיינה הוא הרבה מעבר לרשימת קילומטרים או אוסף תמונות. זה אתגר פיזי ונפשי. זה התמודדות עם תנאי מזג אוויר משתנים (ולפעמים קיצוניים). זה לינה בסיסית (גם ברפוחיוס זה לא הילטון). זה לסחוב את הבית על הגב. זה לנקות את הבוץ מהנעליים בסוף כל יום. זה להרגיש את השרירים צועקים. אבל, וזה אבל ענק – זה גם הנופים הכי מדהימים שראיתם בחיים שלכם. זה לראות קרחון נשבר בקול רעם. זה לטפס על מורנה ולגלות את הפסגות המיתולוגיות מולכם. זה ללכת בעמק ירוק כשמפלים לבנים יורדים מכל עבר. זה להרגיש קטנים וחסרי משמעות מול עוצמת הטבע.

ה-W משנה משהו. הוא בונה ביטחון. הוא נותן פרספקטיבה. הוא גורם לכם להעריך מקלחת חמה ומיטה נורמלית בדרכים שלא חשבתם שאפשריות. הוא יוצר זיכרונות וסיפורים שתספרו לנכדים (אולי בגרסה מקושטת יותר). הוא מוכיח לכם שאתם מסוגלים ליותר ממה שחשבתם.

אז נכון, זה דורש תכנון, זה דורש כסף, וזה דורש מאמץ. אבל החוויה שתקבלו… היא פשוט אין לה מחיר. אז תתחילו לתכנן. תתחילו לחסוך. תתחילו להתאמן. טורס דל פיינה מחכה לכם. ואתם הולכים להתאהב בו. לגמרי.

מקווים שהמאמר הזה ענה לכם על כל השאלות והשאיר אתכם עם טעם של עוד. עכשיו צאו לדרך. תכף תגיעו לשם.