מסלול דרום אמריקה 3 חודשים: המקומות הסודיים שאסור לפספס
אז החלטתם.
שלושה חודשים באמריקה הדרומית.
המסע הגדול.
הטיול המיתולוגי שכולם מדברים עליו בלחישה.
זה שמשנה חיים.
זה שגורם לכם לרצות למכור הכל ולחיות על ערסל בהרים.
ואם לא החלטתם עדיין,
תתכוננו להתאהב.
עוד רגע תבינו בדיוק למה.
ולמה דווקא המספר הזה, 90 יום וקצת.
בטח נתקלתם באינספור פוסטים וכתבות "מדריך למטייל" שמרגישים כאילו נכתבו על ידי רובוט עצבני או מישהו שלא באמת היה שם.
או שהם מספקים חצאי תשובות.
או שהם סתם קצרים ולא מספקים.
תשכחו מכל זה.
קחו נשימה עמוקה.
יש לכם עכשיו את כל מה שצריך.
את המפה.
את המצפן.
את הטיפים הכי שווים.
ואת האמת בפנים (בקטע טוב).
אנחנו הולכים לצלול יחד למסע המדהים הזה.
צעד אחר צעד.
ממטוס ההמראה ועד נחיתת הסיום (עם דמעות בעיניים, מבטיחים).
בלי בולשיט.
רק מידע אמיתי.
פרקטי.
וממש כיפי.
כי זה הולך להיות כיף.
מטורף.
ושלא תגידו שלא אמרנו.
3 חודשים בדרום אמריקה: קלישאה? אולי. חוויה של פעם בחיים? בטוח! המדריך המלא.
למה דווקא 3 חודשים באמריקה הדרומית? מה סוד הקסם?
שאלה מצוינת.
ואולי השאלה הראשונה שצצה לכם בראש.
הרי אפשר לטייל חודש.
אפשר חצי שנה.
אפשר שנה.
אז למה בדיוק התקופה הזאת?
התשובה פשוטה להפליא.
שלושה חודשים זה המינון המושלם.
זה הזמן שמצד אחד מאפשר לכם לא לרוץ בטירוף ממקום למקום.
לנשום.
להרגיש.
להתאהב בנופים, באנשים, באווירה.
יש לכם את הפריבילגיה להאט.
לבלות עוד כמה ימים בעיירה קטנה וקסומה שלא תכננתם.
לשבת שעות בבית קפה מקומי רק לצפות באנשים.
ומצד שני,
זה לא ארוך מדי.
לא מספיק בשביל להרגיש געגוע עמוק מדי לבית (אלא אם אתם ממש בקטע).
לא מספיק בשביל שהכסף ייגמר לגמרי (בתקווה!).
ולא מספיק בשביל שההרפתקה תהפוך לשגרה (חס וחלילה).
זה מספיק זמן בשביל לכסות חלק משמעותי מהיבשת.
לחוות מגוון מטורף של נופים – ממדבר צחיח ועד יער גשם, מהרים מושלגים ועד חופים טרופיים.
תרבויות שונות.
טעמים חדשים.
והכי חשוב? זה מספיק זמן כדי באמת להשתנות.
ללמוד על עצמכם.
לצאת מאזור הנוחות.
לחזור עם סיפורים שיספיקו לכל החיים.
ותחושה שכבשתם את העולם. או לפחות חתיכה ענקית ממנו.
אז כן, 3 חודשים זה לא סתם מספר.
זה מתכון מנצח להרפתקה בלתי נשכחת.
השלב הכי חשוב: התכנון המקדים (אל תדלגו על זה!)
רגע לפני שאתם קופצים וקונים כרטיס טיסה (אף על פי שהדחף מובן לחלוטין), בואו נעשה סדר.
תכנון הוא חבר שלכם במסע הזה.
הוא לא אמור להגביל אתכם.
הוא אמור לתת לכם שקט נפשי ונקודת התחלה איתנה.
וכן, אפשר ורצוי להיות גמישים אחר כך.
מתי הכי כדאי לצאת לטיול הגדול? עניין של עונה ויבשת…
אמריקה הדרומית ענקית.
וכל אזור בה נמצא בעונה אחרת בזמן נתון.
לשם טיול של 3 חודשים שמכסה את המסלול הקלאסי (שנדבר עליו תכף), התקופה הטובה ביותר היא לרוב בין ספטמבר לאפריל.
זה מאפשר לכם לפגוש את האביב והקיץ בדרום היבשת (פטגוניה, ארגנטינה, צ'ילה), כשמזג האוויר שם נעים לטיולים וטרקים.
ובמקביל, לעבור בצפון היבשת (פרו, בוליביה) בעונות יחסית יבשות יותר.
אבל היי,
גם אם תצאו בזמנים אחרים, היבשת פתוחה.
פשוט תתכוננו למזג אוויר קצת שונה בחלק מהמקומות.
קצת גשם באקוודור?
קצת קור בפרו?
זו גם חלק מהחוויה!
ויזות, חיסונים, כסף? הפן הפחות סקסי אבל הכרחי.
לא נרחיב יותר מדי, כי זה משתנה לפי אזרחות ועדכונים תכופים, אבל תעשו את שיעורי הבית שלכם!
- ויזות: לאזרחים ישראלים לרוב המדינות במסלול הקלאסי אין צורך בויזה מראש לשהות תיירותית (עד 90 יום). תמיד תמיד תמיד תבדקו מול השגרירויות הרלוונטיות לפני היציאה! בוליביה למשל דרשה בעבר ויזה, כיום לרוב אין צורך לתיירים, אבל זה יכול להשתנות.
- חיסונים: חובה להתייעץ עם מרפאת מטיילים! צהבת A, טטנוס הן לרוב סטנדרט. קדחת צהובה יכולה להיות חובה לכניסה למדינות מסוימות או לאזורים מסוימים בתוך מדינות (למשל באזורי ג'ונגל). לא לוותר על הייעוץ הרפואי!
- ביטוח נסיעות: זה קריטי. טיול כזה בלי ביטוח מקיף? טעות קטסטרופלית. תוודאו שהוא מכסה פעילויות אקסטרים (טיפוס, טרקים, ספורט מים) ופינוי רפואי.
- כסף: שילוב של כרטיסי אשראי בינלאומיים ומזומן (דולרים אמריקאים עדיף) הוא הפתרון הטוב ביותר. תמיד תמיד שיהיה לכם קצת מזומן לשעת צורך או למקומות נידחים. אל תסמכו רק על כרטיסים.
שאלת המטייל הסקרן:
שאלה: האם חייבים לדעת ספרדית כדי לטייל באמריקה הדרומית?
תשובה: לא *חייבים*, אבל זה הופך את החוויה למדהימה פי כמה! באזורים מתויירים תסתדרו עם אנגלית ופנטומימה, אבל במקומות פחות תיירותיים או סתם בשיחות יום-יומיות, ספרדית פותחת דלתות (תרתי משמע). כדאי ללמוד כמה מילים ומשפטים בסיסיים לפני היציאה או במהלך הטיול.
המסלול הקלאסי ל-3 חודשים: איפה מתחילים ואיפה מסיימים?
אוקיי, הגענו לבשר.
איפה מטיילים במשך 90 יום פלוס מינוס?
המסלול ה"קלאסי", זה שרוב המטיילים עושים (ולא סתם, הוא פשוט גאוני), הוא בדרך כלל מצפון לדרום לאורך הרי האנדים.
זה מאפשר מעבר הדרגתי בגבהים ו"זרימה" טבעית בין המדינות.
בואו נדבר על האופציה הפופולרית ביותר:
התחלה בצפון (קולומביה / אקוודור?) או ישר לפרו?
יש שיגידו להתחיל בקולומביה התוססת.
יש שיעדיפו את אקוודור הקטנה והמגוונת.
ויש שישר יצללו לפרו, הפנינה של האנדים.
אופציה פופולרית ל-3 חודשים היא להתחיל באזור פרו-בוליביה-צ'ילה-ארגנטינה.
זה מסלול ליניארי יחסית, קל להתניידות, ועשיר בחוויות מגוונות.
אם יש לכם קצת יותר זמן או תקציב, אפשר להוסיף מדינה אחת לפני או אחרי.
פרו (בערך 3-4 שבועות): מסע אל לב האינקה
בדרך כלל מתחילים בלימה (אפשר רק לעבור, עיר בירה סואנת) או ישר בקוסקו.
קוסקו – בירת האינקה לשעבר, עיר מדהימה שצריך להקדיש לה כמה ימים רק כדי לנשום את האוויר ההיסטורי והאווירה המיוחדת.
ממנה יוצאים ל עמק הקדוש (Pisac, Ollantaytambo ועוד) – עתיקות, שווקים, נופים עוצרי נשימה.
וכמובן,
המטרה העיקרית של רבים בפרו:
מאצ'ו פיצ'ו.
בין אם בטרק (אינקה טרייל הקלאסי, טרק סאלקנטאי, טרק לארס) או ברכבת.
חוויה רוחנית כמעט. מראה שבאמת קשה לתאר במילים.
חשוב להזמין כרטיסים למאצ'ו פיצ'ו ולטרקים הפופולריים מראש, לפעמים חודשים קודם!
עוד בפרו:
- אגם טיטיקקה (צד פרואני): איים צפים, חיים מסורתיים, גובה מטורף.
- קניון הקולקה: קניון עמוק, קונדורים ענקיים דואים ממש מעל הראש.
- ואקאצ'ינה: נווה מדבר באמצע דיונות ענק, סאנדבורדינג ובאגי דיונות.
בוליביה (בערך 2-3 שבועות): יופי פראי וחוויות אקסטרים
מעבר גבול מפרו.
קופקבנה ואגם טיטיקקה (צד בוליביאני) – האיסלה דל סול (אי השמש) מקסים ומיתי.
לה פאז – בירתה האמיתית של בוליביה (למרות שסוקרה היא החוקתית), עיר כאוטית, צבעונית, בגובה שיגרום לכם לחוש שאתם על הירח (תרתי משמע). שווקים מכשפים, רכבלים עם נוף מטורף.
דרומינגו הדרך הכי מסוכנת בעולם? (אופניים במורד דרך המוות) – רק לאמיצים במיוחד!
ולקינוח (או להתחלה בצד בוליביה):
סלאר דה אויוני.
מדבר המלח הגדול בעולם.
פשוט אי אפשר לתאר את זה.
מרחבים לבנים אינסופיים.
תחושה של עולם אחר.
טיול ג'יפים של 3-4 ימים שכולל לגונות צבעוניות, גייזרים, מעיינות חמים ונופים סוריאליסטיים.
חובה.
צ'ילה (בערך 3-4 שבועות): מדבר, יין, ואקסטרים בפטגוניה
מבוליביה אפשר לרדת לדרום צ'ילה דרך סלאר דה אויוני.
התחלה בצפון צ'ילה ב מדבר אטקמה (סן פדרו דה אטקמה).
המדבר היבש בעולם.
נופים כאילו ממאדים – לגונות מלח, גייזרים, עמק הירח.
אבל גולת הכותרת של צ'ילה במסלול הזה היא לרוב פטגוניה הצ'יליאנית.
טיסה או אוטובוס ארוך דרומה לעיר פוארטו נאטלס, שער הכניסה ל פארק טורס דל פיינה.
ה W טרק.
ה O טרק.
טרקים איקוניים ברמה עולמית.
פסגות גרניט דרמטיות.
קרחונים ענקיים.
אגמים בצבעים בלתי נתפסים.
דורש תכנון, הזמנת קמפינגים או רפיוג'יוס מראש, וציוד טוב.
עוד בצ'ילה:
- ולפראיסו: עיר נמל אמנותית וצבעונית על גבעות.
- אזור האגמים: יפהפה, הרי געש, אגמים (אם יש זמן ואתם לא ממהרים דרומה).
ארגנטינה (בערך 3-4 שבועות): קרחונים, טנגו ובואנוס איירס התוססת
מפטגוניה הצ'יליאנית עוברים ל פטגוניה הארגנטינאית.
עיר הבסיס אל קלפטה ומשם ל קרחון פריטו מורנו.
מפלצת כחולה מתנפצת בקול רעם לתוך האגם.
מראה שאי אפשר לשכוח.
טיול לאורך השבילים מול הקרחון, או אפילו הליכה על הקרחון עצמו (מיני טרקינג).
עוד בארגנטינה:
- אל צ'אלטן: עיירת טרקים קטנה ומקסימה, שער הכניסה לטרק הר פיץ רוי והסרו טורה.
- ברילוצ'ה ואזור האגמים: יפהפה, נופים שוויצריים כמעט.
- מנדוסה: אזור היין המפורסם, אפשר לטייל בין יקבים ולטעום מלון וקברנה סוביניון מעולים.
- בואנוס איירס: עיר הבירה הענקית והמלאת חיים. טנגו, בתי קפה, שווקי פשפשים, שכונות שונות ואווירה אירופאית עם טוויסט לטיני. מקום מעולה לסיים בו את הטיול.
פינת השאלות הבוערות:
שאלה: מה עם בטיחות? זה בטוח לטייל שם לבד או בזוג?
תשובה: באופן כללי, כן. מיליוני מטיילים עוברים ביבשת מדי שנה בלי שום בעיה. כמו בכל מקום בעולם, צריך להפעיל היגיון בריא: לא להסתובב בלילה באזורים מפוקפקים לבד, לשמור על החפצים האישיים (במיוחד בערים גדולות וצפופות), להיזהר מכייסים, לא להשוויץ בחפצי ערך. להיות מודעים לסביבה. הדברים הבעייתיים ששומעים עליהם הם לרוב חריגים ולא מייצגים.
שאלה: כמה כסף צריך לטיול כזה?
תשובה: שאלה בלי תשובה אחת, זה תלוי מאוד בסגנון הטיול שלכם! לינה (הוסטלים זולים או בתי מלון), אוכל (בישול עצמי או מסעדות), פעילויות (טרקים עצמאיים או טיולים מאורגנים יקרים יותר), קניות, מסיבות. טווח רחב. הערכה גסה מאוד לטיול גב בתקציב בינוני יכולה לנוע בין 1500 ל-2500 דולר בחודש לאדם (לא כולל טיסות בינלאומיות!). בוליביה ופרו לרוב זולות יותר מצ'ילה וארגנטינה.
שאלה: האם צריך להזמין הכל מראש?
תשובה: לא הכל, וזו היופי של טיול ארוך! טיסות בינלאומיות – כדאי להזמין מראש. מקומות לינה ראשונים – כדאי. פעילויות מאוד פופולריות עם הגבלה על מספר המשתתפים (מאצ'ו פיצ'ו, טרקים ספציפיים בפטגוניה, סלאר דה אויוני בשיא העונה) – בהחלט כדאי. אבל את רוב הלינה וההתניידות אפשר לסגור תוך כדי הטיול. זה נותן המון גמישות לשנות מסלול, להישאר יותר איפה שכיף, או לנסוע מהר כשפחות מתחברים.
שאלה: איך מתמודדים עם גובה בפרו ובוליביה?
תשובה: זו נקודה חשובה. קוסקו ולה פאז בגובה רב. הכי חשוב זה לעלות בהדרגה. לא לטוס ישר ללה פאז (4000+ מטר!). לטוס ללה פאז ולרדת מיד לטיטיקקה (פחות גבוה) או לעלות בהדרגה מקוסקו ללה פאז. בימים הראשונים בגובה: לנוח, לשתות הרבה מים, לא לאכול ארוחות כבדות, לא לעשות מאמץ פיזי (לא לטפס מדרגות מהר!). לעיסת עלי קוקה או שתיית תה קוקה עוזרת לרבים. יש גם כדורים (אצטאזולאמיד) שדורשים מרשם וייעוץ רפואי. לא לזלזל בזה!
מעבר לנופים: אוכל, אנשים, וייב כללי
אמריקה הדרומית היא לא רק נוף.
היא חוויה קולינרית ותרבותית מטורפת.
האוכל: מפרו (סביצ'ה, לוקה סאלטדו) לבוליביה (אמפנדס, סלצ'יפאפס) לארגנטינה (בשר! אסאדו! אמפנדס!) וצ'ילה (פסטל דה צ'וקלו). בכל מדינה וגם בכל אזור יש מאכלים מקומיים שחייבים לטעום.
האנשים: חמים ברובם, מסבירי פנים (גם אם קצת מסויגים בהתחלה). מוזיקה ברחובות, ריקודי טנגו ספונטניים בבואנוס איירס, חיי לילה תוססים.
הווייב: איטי יותר מבאירופה או ארה"ב. "מאניאנה" (מחר) הוא מושג שכיח. לוקח זמן להתרגל, אבל זה חלק מהקסם. פחות לחץ, יותר זמן לחיים. תתמסרו לזה.
לוגיסטיקה מעשית לטיול ארוך
תחבורה: אוטובוסים הם דרך ההתניידות המרכזית והזולה ביותר בין ערים ומדינות. יש חברות אוטובוסים נוחות למרחקים ארוכים עם מושבים נשכבים (Cama, Semi-Cama). טיסות פנימיות יכולות לחסוך זמן משמעותי למרחקים גדולים (למשל מלימה לקוסקו, מבואנוס איירס לפטגוניה), אבל הן כמובן יקרות יותר.
לינה: הוסטלים הם הבחירה הפופולרית למטיילי גב – זולים, הזדמנות להכיר אנשים מכל העולם, אווירה צעירה. יש גם B&Bs וקאסות פרטיקולר (בבוליביה ופרו) או פוסאדות, שהם אופציה מצוינת אם אתם רוצים קצת יותר פרטיות או נוחות.
איך להתארגן על הציוד? פחות זה יותר! תרמיל גב נוח הוא הבית הנייד שלכם. בגדים בשכבות (מזג אוויר משתנה דרמטית), נעלי הליכה טובות (חובה!), כפכפים, מעיל גשם קל, פליז חם, כובע שמש, כובע גרב, כפפות. אל תשכחו מתאם חשמל אוניברסלי. כביסה אפשר לעשות בכל עיר. פנס ראש קטן שימושי בטרקים וגם בהוסטלים.
תקשורת: סים מקומי (קלארו, מובסטאר, אנטל) בכל מדינה מאפשר לכם גמישות. ווי-פיי קיים ברוב ההוסטלים ובתי הקפה בערים.
טיפים אחרונים לסיום מושלם (של קריאת המאמר, הטיול רק מתחיל!)
- תהיו ספונטניים: התכנון הוא בסיס, אבל תנו לעצמכם ללכת לאיבוד קצת. לפעמים התוכניות הכי פחות מתוכננות הופכות לחוויות הכי שוות.
- תתחברו למקומיים: הם המפתח להבנת המקום. שיחות קטנות, שאילת שאלות, גם אם השפה חורקת. זה שווה זהב.
- תאכלו אוכל רחוב: בזהירות כמובן, במקומות שנראים לכם נקיים ועם תחלופה גבוהה. זו הדרך הכי טובה וזולה לטעום את האוכל המקומי האמיתי.
- תשמרו על פתיחות: לתרבויות שונות, לאנשים שונים, למצבים בלתי צפויים. זה טיול הרפתקני, לא חופשת בטן-גב (למרות שאפשר למצוא גם את זה).
- תתעדו: תמונות, סרטונים, יומן מסע. תרצו לזכור הכל.
- תיהנו מכל רגע: גם מהרגעים הקשים (ויהיו כאלה, גם זה חלק מהחוויה). הם מה שבונה את הסיפור.
עוד שאלות נפוצות (אחרונות וחשובות):
שאלה: האם כדאי ללכת ללמוד ספרדית באמריקה הדרומית?
תשובה: לגמרי! הרבה מטיילים מתחילים את הטיול שלהם בעיר כמו קוסקו (פרו) או מדיין (קולומביה) ולוקחים שבוע-שבועיים קורס ספרדית אינטנסיבי. זה גם מכניס לאווירה וגם נותן לכם כלים משמעותיים להמשך הטיול. מומלץ בחום.
שאלה: מה עושים אם משהו משתבש?
תשובה: קודם כל, לא להילחץ. זה קורה. תמיד יש פתרון. אם זה עניין רפואי – ביטוח הנסיעות הוא הכתובת. אם זה עניין של ביטול או שינוי תוכניות – גמישות היא מילת המפתח. אם זה גניבה קטנה (שלא ת קרה) – מדווחים למשטרה המקומית לצורך הביטוח. חשוב שיהיה לכם את הפרטים של חברת הביטוח ושגרירות ישראל. אבל לרוב, התקלות הן מינוריות וסתם הופכות לסיפור מצחיק בדיעבד.
סיכום: המסע מחכה לכם
אז הנה זה.
המדריך.
המפה.
ההצצה למה שהולך להיות.
טיול של 3 חודשים באמריקה הדרומית זה לא עוד טיול.
זה שינוי.
זה מסע פנימי וחיצוני כאחד.
זה אתגר.
וזו ההרפתקה הכי גדולה שיכולתם לבקש.
היבשת הזאת עשירה.
יפה.
מלאת ניגודים.
והיא מחכה לכם.
עם הנופים עוצרי הנשימה שלה.
עם האנשים המיוחדים שלה.
עם הטעמים החדשים.
ועם ההזדמנות שלכם לחיות באמת.
פשוט קחו את הצעד הראשון.
ותנו לקסם לקרות.
הטיול הזה הולך להיות הדבר הכי טוב שיקרה לכם.
מוכנים?
צאו לדרך!
כתיבת תגובה