טרק רכס פיץ' רוי: מסלול ההליכה היפה ביותר בעולם שאסור לפספס

יש מקומות בעולם שרואים אותם בתמונות וחושבים 'וואו, זה אמיתי?'. פיץ' רוי בפאטגוניה הוא בדיוק כזה מקום. צוק גרניט אימתני, מחודד כמו תער, שמתנשא מעל אגם תכול או טורקיז בוהק, כשמסביב נוף עוצר נשימה של קרחונים, יערות, ועוד פסגות דרמטיות. זה לא פלא שהמקום הזה הפך לאייקון, סוג של מכה לכל חובב טבע וטרקים שמכבד את עצמו. אבל בואו נודה באמת, לראות תמונה זה דבר אחד, ולעמוד למרגלות המפלצת הזו אחרי יום הליכה לא פשוט בכלל, זו כבר אופרה אחרת לגמרי. אם אי פעם דמיינתם את עצמכם שם, בטח עולות לכם בראש מיליון שאלות: כמה קשה זה באמת? מה צריך לארוז? מתי הכי כדאי ללכת? ובעיקר, האם זה שווה את כל הזיעה והמאמץ? אז נשימה עמוקה, כי בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. הולכים לצלול פנימה, לפרוט את כל המידע לפרוטות, כדי שתוכלו לתכנן את המסע הזה כאילו הייתם בפאטגוניה כבר עשר פעמים. מוכנים לצאת לדרך?

היכרות קצרה: איפה אנחנו ומה זה פיץ' רוי בכלל?

אנחנו מדברים על איזור אל צ'אלטן (El Chaltén), עיירה קטנה ומקסימה בדרום ארגנטינה, בלב הפארק הלאומי לוס גלסייארס (Los Glaciares National Park). זהו גן עדן של ממש לטרקים, והעיירה עצמה זכתה לכינוי "בירת הטרקים של ארגנטינה". וממש בצדק. הנוף שמקיף אותה פשוט לא נורמלי. הפיץ' רוי, או בשמו המלא והרשמי יותר, סרו פיץ' רוי (Cerro Fitz Roy), הוא אחד הסמלים המרכזיים של הפארק הזה ושל פאטגוניה כולה. הוא לא ההר הכי גבוה באזור, אבל הצורה הדרמטית שלו, המחודדת והחשופה מקרח (בניגוד לפסגות מכוסות שלג), הופכת אותו לבולט ומרשים במיוחד. קוראים לו גם "צ'לטן" בשפה המקומית, שפירושו "הר מעשן", כנראה בגלל העננים שתמיד נאספים סביב פסגתו. ולראות אותו? ובכן, זה שווה את הכול.

למה דווקא לטייל לפיץ' רוי? מה הסיפור?

מעבר לנוף שהוא פשוט פוסטר מושלם לחדר המתנה אצל רופא שיניים, לטייל לפיץ' רוי זה הרבה יותר מנוף יפה. זה אתגר פיזי שמביא איתו סיפוק אדיר. זה הזדמנות להתנתק מהכל, לנשום אוויר הרים צלול כאן בפאטגוניה, ולהרגיש קטנים ומשמעותיים בו זמנית מול עוצמת הטבע. זה גם חוויה חברתית אם מטיילים עם אנשים, או מסע אישי עמוק אם מטיילים לבד. השבילים באל צ'אלטן, במיוחד אלה המובילים לפיץ' רוי, נחשבים בין היפים והנגישים ביותר בעולם הטרקים הגבוהים. הם מסומנים היטב, הפארק בטוח יחסית (תמיד יש סיכונים בטבע, ברור), והתשתיות באל צ'אלטן עצמה מעולות יחסית לעיירת קצה עולם כזו. אז אם אתם מחפשים הרפתקה אמיתית, נוף שיישאר איתכם הרבה אחרי שתחזרו הביתה, ותחושת הישג של "עשיתי את זה!", הפיץ' רוי מחכה לכם.

קצת תכלס: מתי לנסוע ואיך מגיעים לעיירה הזו?

העיתוי הנכון: מתי פאטגוניה מחייכת אלינו?

פאטגוניה יכולה להיות יפה בכל עונה, אבל אם אתם כאן בעיקר בשביל טרקים נוחים יחסית ומזג אוויר שפוי (יחסית לפאטגוניה, כן?), העונה המומלצת היא קיץ פאטגוני, כלומר בין נובמבר למרץ.

• נובמבר-דצמבר: תחילת הקיץ, הפרחים פורחים, המפלים שוצפים מהפשרת השלגים. עדיין יכול להיות קצת קריר ורטוב, והרוח יכולה להיות חזקה. פחות עמוס מאוחר יותר.
• ינואר-פברואר: שיא הקיץ. הימים ארוכים, הטמפרטורות הכי גבוהות (אל תצפו לחום מדברי, כן? זה עדיין פאטגוניה), הסיכויים למזג אוויר נוח גבוהים יותר. זה גם שיא העונה מבחינת תיירים, אז תתכוננו לעיירה הומה ושבילים עמוסים.
• מרץ: סוף הקיץ, תחילת הסתיו. הצבעים מתחילים להשתנות, השלכת בפארקים מרשימה בטירוף. מזג האוויר עדיין יכול להיות נעים, אבל יש סיכוי גדול יותר לגשם או שלג מוקדם. פחות עמוס מינואר-פברואר.

טיול מחוץ לעונה (אפריל-אוקטובר) אפשרי, אבל הרבה פחות מומלץ לטרקים הארוכים לפיץ' רוי. קר מאוד, יש הרבה שלג וקרח על השבילים, חלק מהשבילים עלולים להיות סגורים, והעיירה עצמה מאוד שקטה וחלק מהעסקים סגורים. בקיצור, לרוב התיירים, קיץ פאטגוני זה הדיל.

איך מגרדים את הדרך לאל צ'אלטן?

אל צ'אלטן עצמה אין שדה תעופה גדול (יש מנחת קטן). הדרך המקובלת להגיע היא לטוס לאל קלפטה (El Calafate), עיירה גדולה יותר כשלוש שעות נסיעה משם, שיש בה שדה תעופה בינלאומי קטן (FTE) שמקבל טיסות מבואנוס איירס ומערים אחרות בארגנטינה. מאל קלפטה, הדרך הכי קלה ונוחה להגיע לאל צ'אלטן היא באמצעות אוטובוס. יש כמה חברות אוטובוס שמפעילות קווים סדירים ויחסית נוחים (בסדר גמור, אוטובוס בארגנטינה זה חוויה בפני עצמה לפעמים, אבל בדרך כלל בסדר). הנסיעה יפה בטירוף, אז תדאגו לשבת ליד החלון! אפשר גם לשכור רכב באל קלפטה, זה נותן גמישות, אבל לא חובה בכלל כי כל הטרקים באל צ'אלטן יוצאים ברגל מהעיירה עצמה או מרחק הליכה קצר ממנה. אז אוטובוס זה הפתרון הקלאסי והיעיל.

האתגר האמיתי: המסלול הקלאסי לפיץ' רוי

כשמדברים על "הטרק לפיץ' רוי", לרוב מתכוונים למסלול היום האייקוני והמפורסם ביותר: המסלול ללגונה דה לוס טרס (Laguna de los Tres). זו הלגונה שנמצאת ממש למרגלות הפיץ' רוי, והנוף ממנה הוא בדיוק זה שמופיע בכל תמונה. בואו נפרק את המסלול הזה קצת.

מסלול לגונה דה לוס טרס:

זהו מסלול יום ארוך ומאתגר. לא קל, אבל לגמרי אפשרי לרוב האנשים בכושר ממוצע ומעלה.

• אורך המסלול: כ-20-25 ק"מ הלוך חזור (תלוי מאיפה מתחילים באל צ'אלטן).
• זמן משוער: 8-10 שעות הליכה נטו, כולל עצירות קצרות ומנוחה ארוכה יותר בלגונה. קחו בחשבון יום שלם.
• דרגת קושי: קשה. לא בגלל משהו טכני או מסוכן במיוחד, אלא בגלל המרחק והעלייה המצטברת, ובמיוחד העלייה האחרונה הקשוחה.

איך נראה היום הזה?

מתחילים בדרך כלל מוקדם בבוקר (כדי להימנע מחום, אם יש, ולטייל באור יום). אפשר להתחיל מתוך העיירה עצמה (מוסיף עוד ק"מ וחצי בערך לכל כיוון) או מנקודת התחלה רשמית שנמצאת בקצה הצפוני של אל צ'אלטן (שם גם מתחילים אם מגיעים בהסעה לנקודת התחלה אחרת).

החלק הראשון: ההתחלה הידידותית יחסית (כ-4 ק"מ)

ההתחלה בדרך כלל קלילה יחסית, עם עלייה מתונה. עוברים דרך יער יפה, נהנים מנוף של הנהר ושל הרים אחרים מסביב. אחרי כשעה בערך מגיעים לנקודת תצפית על לגונה קאפרי (Laguna Capri), אגם קטן ויפה עם נוף ראשון של הפיץ' רוי באופק. זו נקודה נהדרת לעצירה ראשונה, מנוחה, ואולי לטבילה זריזה אם אתם אמיצים (המים קפואים!). יש כאן גם קמפינג חינמי (לא מוסדר במיוחד, אבל אפשר). המסלול ממשיך עוד קצת יחסית במישור, עובר דרך אזורים פתוחים יותר ואז שוב נכנס ליער.

החלק השני: הטיפוס היערני (כ-7 ק"מ)

מכאן המסלול הופך להיות טיפוס ממושך, רובו בתוך יער יפהפה. העלייה לא תלולה במיוחד לרוב, אבל היא רציפה. הולכים והולכים, פוגשים מטיילים אחרים, נהנים מהשקט של היער (חוץ מהרוח הפאטגונית שהיא אורחת קבועה). לקראת סוף החלק הזה מגיעים לקמפינג נוסף וגדול יותר שנקרא קמפינג פויסנאוט (Campamento Poincenot). הרבה מטיילים שעושים את המסלול כטיול לינה, עוצרים כאן. זו נקודה מצוינת למלא מים (יש נחל זורם) ולנוח לפני החלק האחרון והכי קשוח.

החלק השלישי: העלייה הסופית (כ-1 ק"מ, אבל איזה ק"מ!)

מכאן מתחיל החלק המיתולוגי, זה שמפריד בין "עשיתי טרק קשה" ל"עשיתי את הפיץ' רוי". זו עלייה קצרה יחסית במרחק, אבל מאוד תלולה וטכנית יותר. הולכים על דרדרת אבנים, לפעמים יש מדרגות מאולתרות מאבנים, לפעמים סתם עולים בזווית חדה. הקילומטר הזה מרגיש כמו שלושה. הלב עובד, הרגליים בוערות, לפעמים הרוח חזקה ומקשה עוד יותר. אבל הנוף מאחור הולך ונפתח, וזה נותן כוח. ואז, אחרי שנראה לכם שכבר אין לכם כוח לצעד אחד נוסף…

הפסגה! (של המסלול, לא של ההר)

מגיעים לקצה העלייה, ונחשפים לנוף המפורסם: לגונה דה לוס טרס הכחולה (או הטורקיז, תלוי בתאורה וביום) ולגונה סוצ'יה (Laguna Sucia – "הלגונה המלוכלכת", אבל היא יפהפייה בצבע אזמרגד דרמטי) ממש מתחתיה, והפיץ' רוי האימתני מתנשא מעליהן מלוא עוצמתו. זה נוף שבאמת עוצר נשימה, וכל המאמץ פשוט נשכח ברגע אחד. שבו, תאכלו את הסנדוויץ' שלכם (הוא ירגיש כמו ארוחת שף), תשתו תה חם (אם הבאתם), תצלמו מיליון תמונות, ופשוט תספגו את הרגע. זה המקום שבו אתם מבינים למה באתם עד כאן.

הירידה: הדרך חזרה היא בדיוק באותה דרך. העלייה התלולה עכשיו הופכת לירידה תלולה, שעלולה להיות קשה לברכיים. לכו לאט, זהירות, והשתמשו במקלות הליכה אם יש לכם (מומלץ בחום לכל המסלול, אבל במיוחד לירידה הזו). שאר הדרך בירידה מתונה יותר. תגיעו לאל צ'אלטן עייפים אבל מסופקים עד הגג.

אופציה קצרה יותר: לגונה קאפרי

אם המסלול המלא ללגונה דה לוס טרס מרגיש לכם ארוך מדי או קשה מדי, אל תתבאסו! אפשר לעשות רק את החלק הראשון של המסלול ולהגיע ללגונה קאפרי. זה מסלול של כ-8-9 ק"מ הלוך חזור, לוקח בערך 3-4 שעות, והוא קל בהרבה (עלייה מתונה יחסית). עדיין מקבלים נוף יפהפה של הפיץ' רוי (קצת רחוק יותר, אבל עדיין מרשים), וזו אחלה דרך לקבל טעימה מהנוף של האזור בלי למות מעייפות. לגמרי שווה גם את זה!

התארגנות וציוד: מה באמת צריך בתיק?

פאטגוניה לא צפויה. נקודה. מזג האוויר יכול להשתנות ברגע. יכול להיות יום שמש מושלם, ואז תוך חצי שעה להגיע רוח מקפיאה עם גשם או אפילו שלג. לכן, התארגנות בשכבות היא קריטית.

• נעלי הליכה טובות: זה הדבר הכי חשוב. נעליים גבוהות תומכות בקרסול, עמידות במים, שאתם רגילים ללכת איתן. אל תגיעו עם נעליים חדשות לגמרי!
• גרביים טובות: כמה זוגות של גרבי טיולים טובות שינדפו זיעה.
• שכבת בסיס (תרמית): חולצה ארוכה ומכנס תרמי אם קר.
• שכבת אמצע: פליז או סופטשל.
• שכבה חיצונית (מעיל): מעיל גשם/רוח טוב ואיכותי. גם מכנס גשם יכול להיות הצלה אמיתית.
• כובע וצעיף/בף: להגנה מהשמש ביום ומהרוח והקור בכל רגע נתון.
• כפפות: גם בקיץ זה יכול להיות קר למעלה.
• תרמיל יום: 20-30 ליטר מספיק ליום טיול עם אוכל, מים ושכבות בגדים.
• מקלות הליכה: מומלץ בחום! עוזרים בעליות ובעיקר חוסכים המון עומס על הברכיים בירידות.
• מים ובקבוק/שלוקר: אפשר למלא מים ברוב הנחלים בפארק (בדרך כלל המים נקיים ובטוחים לשתייה, אבל תמיד אפשר להביא פילטר או כדורים לטיהור ליתר ביטחון).
• אוכל: סנדוויצ'ים, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים, שוקולד. דברים שנותנים אנרגיה וכיף לאכול בטבע.
• קרם הגנה, משקפי שמש, כובע: השמש יכולה להיות חזקה מאוד, גם אם קר.
• עזרה ראשונה בסיסית: פלסטרים, חומר חיטוי, משככי כאבים.
• מפה ומצפן/GPS בטלפון: למרות שהשביל מסומן טוב, תמיד טוב שיהיה גיבוי. וגם להבין איפה אתם.
• מצלמה: ברור! אתם הולכים לראות דברים מטורפים.

כמה שאלות שחוזרות על עצמן (תשובות קצרות ויעילות):

שאלה: חייבים מדריך לטרק ללגונה דה לוס טרס?

תשובה: לא. המסלול מסומן מצוין, קל להתמצא. מדריך יכול להוסיף מידע על הטבע וההיסטוריה, אבל ניווטית אתם לגמרי לבד.

שאלה: אפשר לעשות את הטרק ללגונה דה לוס טרס הלוך חזור ביום אחד?

תשובה: בהחלט! זה המסלול הקלאסי. יום ארוך ומאתגר, אבל לגמרי אפשרי.

שאלה: כמה כושר צריך בשביל הטרק המלא?

תשובה: כושר ממוצע ומעלה. אם אתם רגילים ללכת 15-20 ק"מ ביום במישור, או לטפס עליות במשך כמה שעות, אתם כנראה בסדר. העלייה הסופית קשה פיזית, לא טכנית.

שאלה: האם יש שירותים על השביל?

תשובה: יש שירותים בנקודת ההתחלה ובקמפינג פויסנאוט. באמצע הטבע… תצטרכו למצוא פינה דיסקרטית ולדאוג לשמור על הניקיון (ולקחת נייר טואלט אתכם).

שאלה: האם יש קליטה סלולרית במהלך הטרק?

תשובה: באל צ'אלטן יש קליטה יחסית טובה, אבל ברגע שיוצאים לטרק, הקליטה נעלמת מהר מאוד. התכוננו להתנתקות.

שאלה: האם צריך לשלם כניסה לפארק?

תשובה: לא! הכניסה לפארק הלאומי לוס גלסייארס באזור אל צ'אלטן היא חינמית לגמרי. שילמתם כבר על הטיסה והאוכל, אז לפחות זה בחינם!

שאלה: מה עם קמפינג בשביל? מותר?

תשובה: כן, מותר בקמפינגים המוסדרים (שוב, בחינם!) כמו קמפינג קאפרי וקמפינג פויסנאוט. אסור להקים אוהל סתם ככה בשום מקום.

מעבר לפיץ' רוי: מה עוד יש באל צ'אלטן?

אל צ'אלטן היא לא רק הפיץ' רוי. יש עוד מסלולי הליכה מדהימים בסביבה. הטרק המפורסם השני הוא ללגונה טורה (Laguna Torre), אגם למרגלות סרו טורה (Cerro Torre), פסגה מחודדת ומאתגרת לא פחות מהפיץ' רוי, עם נוף של קרחון גדול שנופל לתוך האגם. זהו גם מסלול יום ארוך (דומה באורך ללגונה דה לוס טרס, קל יותר בדרגת הקושי כי אין עלייה אחת סופר תלולה כזו). יש גם מסלולים קצרים יותר, כמו למיראדור דל ואיז'ו (Mirador del Valle) או צ'וריז'ו דל סאלטו (Chorrillo del Salto – מפל יפה). אפשר בקלות לבלות באל צ'אלטן 3-5 ימים רק בטרקים שונים ולראות נופים שונים.

העיירה עצמה קטנה וחמודה. יש בה מסעדות, בתי קפה, סוכנויות טיולים, חנויות השכרת ציוד, ובעיקר אווירה של מטיילים מכל העולם. זה מקום נהדר להירגע אחרי יום הליכה ארוך.

בשורה התחתונה: שווה את זה?

אם הגעתם עד כאן במאמר הזה, כנראה שהתשובה ברורה. כן, לגמרי. הטרק לפיץ' רוי, ובכלל הביקור באל צ'אלטן, הוא חוויה יוצאת דופן. הנופים פשוט בלתי נשכחים, תחושת ההישג בסוף יום הליכה מאתגר עצומה, והחיבור לטבע הפראי של פאטגוניה ממלא באנרגיה. זה לא טיול קליל, דורש התכוננות פיזית ולוגיסטית מסוימת, ודורש קצת אומץ להתמודד עם הפכפכות מזג האוויר. אבל מי שמגיע מוכן, עם ציוד נכון וגישה חיובית, יקבל בתמורה זכרונות וחוויות שישארו איתו לכל החיים. אז קדימה, תתחילו לתכנן. הפיץ' רוי מחכה, ועם המידע הזה, אתם לגמרי יכולים לכבוש אותו (במובן החיובי והכיפי של המילה, כמובן!). המסע לפסגה (שלכם) מתחיל כאן.